טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
נתנו לפיל והוליכו, לקוף והוליכו אין זה עירוב – פיל וקוף
"ואם אמר לאחר לקבלו הימנו הרי זה עירוב. וליחוש דילמא לא ממטי ליה? כדאמר רב חסדא: בעומד ורואהו, הכא נמי: בעומד ורואהו. וליחוש דילמא לא שקיל מיניה? כדאמר רב יחיאל: חזקה שליח עושה שליחותו, הכא נמי: חזקה שליח עושה שליחותו. והיכא איתמר דרב חסדא ורב יחיאל? אהא אתמר; דתניא: נתנו לפיל והוליכו, לקוף והוליכו אין זה עירוב. ואם אמר לאחר לקבלו הימנו הרי זה עירוב. ודילמא לא ממטי ליה? אמר רב חסדא: בעומד ורואהו. ודילמא לא מקבל ליה מיניה? אמר רב יחיאל: חזקה שליח עושה שליחותו וכו'" (עירובין, לא ע"ב).
פירוש: ועוד נאמר במשנה שאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ הֵימֶנּוּ, הֲרֵי זֶה עֵירוּב. ושואלים: וְלֵיחוֹשׁ דִּילְמָא לָא מַמְטִי לֵיהּ [ונחשוש שמא אינו מביא אותו] את העירוב לאותו מקום של האחר? ומשיבים: יש לומר כפי שאָמַר רַב חִסְדָּא בענין אחר שמדובר בְּעוֹמֵד וְרוֹאֵהוּ, הָכָא נַמִי [כאן גם כן] מדובר בְּעוֹמֵד וְרוֹאֵהוּ לשליח שהולך ומביא את העירוב לאותו אדם. ושואלים: ובכל זאת, וְלֵיחוֹשׁ דִּילְמָא לָא שָׁקִיל מִינֵּיהּ [ונחשוש שמא אותו אחר אינו לוקח ממנו מן החרש שוטה וקטן] את העירוב ומניחו שהרי ממקום מרוחק אינו רואה פרטי הדברים אלא רק ששליחו הגיע לאותו מקום? ומשיבים: יש לומר כּפי שאָמַר רַב יְחִיאֵל: חֲזָקָה היא, שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ; הָכָא נַמִי [כאן גם כן]: חֲזָקָה על שָׁלִיחַ שהתמנה לקבל את העירוב שהוא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ. ושואלים: וְהֵיכָא אִיתְמַר [והיכן נאמר] בעיקרו דבר זה של רַב חִסְדָּא וְרַב יְחִיאֵל? ומשיבים: אַהָא אִיתְמַר [על דבר זה נאמר] דְּתַנְיָא [שהרי שנינו בברייתא]: נְתָנוֹ את העירוב לַפִּיל המאולף וְהוֹלִיכוֹ, או לַקּוֹף וְהוֹלִיכוֹ אֵין זֶה עֵירוּב. וְאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ הֵימֶנּוּ הֲרֵי זֶה עֵירוּב. ושאלו: וְדִילְמָא לָא מַמְטִי לֵיהּ [ושמא אינו מביא לו]? אָמַר רַב חִסְדָּא בהסבר הדברים שמדובר בְּעוֹמֵד וְרוֹאֵהוּ. ושאלו: וְדִילְמָא לֹא מְקַבֵּל לֵיהּ מִינֵּיהּ [ושמא לא מקבל השליח ממנו מן הפיל או הקוף]? אָמַר רַב יְחִיאֵל בתשובה לכך: חֲזָקָה על שָׁלִיחַ שהתמנה לקבל את העירוב שוודאי עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שימפנזה שם באנגלית: Chimpanzee שם מדעי: Pan troglodytes.
שם נרדף: אדני השדה
שם עברי: פיל אסייתי שם באנגלית: Asian elephants שם מדעי: Elephas maximus
שם נרדף במקורות: פילא
נושא מרכזי: מדוע נבחרו הקוף והפיל על מנת להעביר את העירוב?
לריכוז נושאים וקישוריות על הפיל הקש/י כאן.
לריכוז המאמרים שנכתבו על הקוף וקישוריות הקש\י כאן.
כדרכנו פעמים רבות בעבר נשאל גם הפעם במה התייחדו הפיל והקוף על מנת לייצג בעלי החיים המובילים את הערוב למקומו? תשובה אפשרית מופיעה בפירוש רש"י: "קוף ופיל - פעמים שהן מלומדים". במאירי נאמר: "... ובגמרא אמרו שאם נתנו לקוף והוליכו או לפיל והוליכו אינו עירוב אף על פי שהם מגודלים אצלו ומלמדים לעשות מצותו, וכן שאמרו בתלמוד המערב שאדם יכול ללמדם שבעים לשון". למעשה אין זו תשובה מספקת שהרי רבים מבעלי החיים במשק האדם מאולפים וזמינים יותר ויכולים לבצע בקלות מטלות מעין זו כמו למשל הכלב. סביר יותר שדברי רש"י והמאירי נועדו ליישב קושי אחר העלול להתעורר והוא כיצד ייתכן שקוף ופיל שהם חיות פרא יצייתו לאדם?
התשובה לשאלה במה התייחדו הפיל והקוף נעוצה בהכרת המבנה האנטומי המיוחד של כף ידו של הקוף וקצה חדקו של הפיל. למעשה שני בעלי חיים אלו הם היחידים העשויים לאחוז חפצים ולהוביל אותם באופן המזכיר את יד אדם. בעלי חיים אחרים אינם יכולים לשאת חפצים בעזרת גפיהם אלא רק בעזרת פיהם או גבם (בסיוע האדם). הקוף משמש במקומות רבים בש"ס כדוגמה ליצור המסוגל לבצע פעולות בדומה לאדם אך חסר תודעה אנושית (למשל "ואי אתי קוף רמי להו אידי"). בסוגייתנו התווסף גם הפיל משום שגם לו יש יכולת מורכבת לטפל בחפצים בעזרת החדק (ראו ב"הרחבה"). ייתכן ולדמיון זה של הפיל לאדם התייחס המאירי בפירושו לגמרא בברכות (נח ע"ב) בה נאמר ש"הרואה פיל קוף וקיפוף" מברך ברכת משנה הבריות: "הרואה פיל קוף קיפוף הואיל ודומים לאדם במקצת דברים מברך עליהם ברוך משנה הבריות". ייתכן ומאפיין זה הוא הבסיס לאבחנה שעורכים הראשונים בין סוגייתנו והסוגיה במעילה (כא ע"א):
תוספות (מעילה, כא ע"א):
"נתנו על גבי הקוף והוליכו או על גבי הפיל והוליכו הרי זה עירוב - הקשה ר' אפרים דבפ' בכל מערבין אמרינן אין זה עירוב? ותירץ: דהתם מיירי שהקוף עצמו מניחו לשם עירוב אבל הכא מיירי שאמר לאדם ליטלו מעל גבי הקוף ומעל גבי הגמל (?) לכשיגיעו למקום ויניחנו לשם עירוב וכו'".
לאור דברינו נראה לענ"ד שהגירסה "ומעל גבי הגמל" הוא טעות סופר. הרשב"א (שם) מרחיב יותר ומבחין גם בהבדל סגנון בין שתי הסוגיות בין "נתנו לפיל" ל"נתנו על הפיל":
"נתנו לקוף והוליכו לפיל והוליכו אין עירובו עירוב - הקשה הרב ר' אפרים הצרפתי ז"ל מדאמרינן בסוף מעילה שלח ביד חרש שוטה וקטן אם עשו שליחותן בעל הבית מעל. ופריך: והא לאו בני שליחות נינהו? ומשני עשאוה כאותה ששנינו נתנו על הקוף והוליכו על הפיל והוליכו הרי זה עירוב, אלמא עבדא לשליחותיה. ואי אפשר לאוקומה לההיא בשאמר לאחר לקבלו כי הכא דאם כן לא עביד קוף שליחותיה אלא ההוא אחרינא דאמר לו לקבלו. ותירצו בתוספות: דחילוק יש בין נתנו לפיל לנתנו על הפיל. דנתנו לפיל משמע שסומך על חכמת הפיל אבל נתנו על הפיל משמע שאינו סומך על חכמת הפיל ולפיכך מסתמא אינו זז עד שרואה שמוליכו אצל מקום שביתתו וכו'".
המונח "חכמת הפיל" מבטא לא רק את המעורבות ה"קוגניטיבית" של הקוף והפיל אלא גם את פעולת הגוף הדומה באופן מובהק יותר להנחה על ידי אדם. "נתנו לפיל" הוא ביטוי לפעולה אקטיבית של הפיל (למרות חיסרון הדעת) ואילו ב"נתנו על הפיל" בעל החיים פסיבי לחלוטין. כמו בדוגמאות נוספות ("מפני שהוא מאכל לפילין") גם סוגיה זו עשוייה להוות ראיה לכך שחז"ל הכירו היטב את התנהגות הפיל ולא רק את עובדת קיומו.
פיל אסיאתי - משתמש בחדק לשתיית מים צילם: Barbara Piuma
הרחבה
חדק הפיל
המאפיין הבולט ביותר של הפיל הוא החדק, שהוא התארכות של האף והשפה העליונה. אחד מההבדלים בין הפיל האסיאתי והאפריקאי הוא במבנה קצה החדק. לפיל האפריקני שני זיזים, זה מול זה, כמעין אצבעות, ואילו לפיל האסייתי יש רק זיז אחד בקצה החדק. לחדק מספר שימושים:
א. החדק משמש כאפו של הפיל - הפיל נושם דרך נחיריו המצויים בחדק (הוא מסוגל לנשום גם דרך פיו) וכן מריח דרכם. הפיל יכול לשהות מתחת למים זמן רב כאשר החדק משמש כצינור להעברת אוויר בדומה לשנורקל אצל אדם שוחה.
ב. החדק משמש כזרוע שבאמצעותה הפיל יכול לאחוז בחפצים על מנת להרימם, לשאתם או לדחוף אותם. בחדק יש שרירים רבים המאפשרים חוזק וכוח אך גם גמישות ועדינות רבה. באמצעות החדק יכול הפיל לברור ולהרים מן הקרקע פריטי מזון קטנים מתוך שכבה של חול או חצץ. מאידך גיסא הפיל יכול לשאת בעזרת החדק גזעי עצים במשקל עשרות קילוגרמים ולכן ניתן להשתמש בפילים לנשיאת משאות כבדים.
ג. הפיל משתמש בחדק גם כדי ללקט מזון. באמצעותו הוא מגיע אל ענפים גבוהים או שהוא אוסף בעזרתו את המזון מן הקרקע ואז מביא אותו אל פיו. תנועות אלו מזכירות במידה רבה את יד האדם.
ד. הפיל יכול לשאוב מים באמצעות החדק ולהביאם אל פיו (ראה תמונה) או להתיזם על גופו כדי להצטנן בימים חמים. הוא יכול לאסוף עפר ולפזר על גבו כדי ליצור מעטה דק שישמש מגן מפני חרקים עוקצים או נושכים.
ה. הפיל משמיע באמצעות החדק קולות בתדירות נמוכה מאד הנשמעים במרחקים גדולים.
ו. בעזרת מכות חדק המזכירות שוט הפיל מסוגל להרתיע תוקפים.
רשימת מקורות:
ויקיפדיה: "פיליים"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
