סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

 

הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא – תמר מצוי

 

"וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו. כי הא דרב כהנא אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צניתא דבבל; כי מטא להתם, אמר ליה: מר, ודאי דאמרי אינשי: הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא? אמר ליה: אדכרתן מילתא דרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, וכי מאחר דלא עבר היאך ישב? אלא לומר לך: כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה, וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתישבה" (ברכות, לא ע"א).

פירוש: וכן תנא [שנה] ברייתא מרי בר בריה [בן בנו] של רב הונא בריה [בנו] של ר' ירמיה בר אבא: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו, שתמיד כשהוא נזכר בחבריו זוכר הוא אותו לטובה על הלכה זו שחידש לו (אל"ז). ודוגמא לדבר, כי הא [כגון זה] המסופר שרב כהנא אלוייה [ליווהו] את רב שימי בר אשי מהיישוב פום נהרא עד בי צניתא [מקום הדקלים] שבבבל. כי מטא להתם [כאשר הגיע לשם] אמר ליה [לו] רב כהנא לרב שימי בר אשי: מר, ודאי דאמרי אינשי [אדון, מהו שאומרים אנשים]: הני צניתא [דקלים אלה] של בבל איתנהו [ישנם] במקום זה מזמנו של אדם הראשון ועד השתא [עכשיו]? אמר ליה [לו] רב שימי בר אשי: אדכרתן מילתא [הזכרתני דבר] שאמר ר' יוסי בר' חנינא, שכך אמר ר' יוסי בר' חנינא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" שיש לדקדק בלשון הפסוק: וכי מאחר שהיא ארץ שלא עבר בה אדם מעולם, היאך (איך) יכול להיות שישב בה אדם בקביעות? ולא היה הכתוב צריך להמשיך ולומר ש"לא ישב אדם שם"! אלא בא כתוב זה לומר לך (ללמדך) שכל ארץ שעבר בה אדם הראשון גזר עליה אדם הראשון לישוב, שיהא בה מקום ישוב בני אדם היא נתישבה. וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתישבה. ונכון אם כן מה שאומרים האנשים על קדמותם של דקלי בבל שהם מימי אדם הראשון, והכוונה היא שמזמנו ארץ זו מוכשרת לגדל ולהצמיח דקלים (מאירי). והובאה איפוא דוגמה כיצד הנפרד מחבירו בדבר תורה מתחדשים לו דברים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי לעיון: על הקשר בין בבל וגידול דקלים?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.



מתוך שיחתם של רב כהנא ורב שימי בר אשי אנו לומדים שגידול הדקלים היה נפוץ בבבל בתקופתם אך שורשיו היו קדומים בהרבה ונבעו מגזרתו של האדם הראשון שארץ זו תתאים לצמיחת דקלים. בלשון המאירי (שם):

"... מדכתיב ולא ישב אדם שם, ופירושו אדם הראשון, כלומר שלא גזר עליה לישוב. וכל שגזר עליה לישוב, נתישבה. והענין נאמר דרך משל: כלומר לרוב חשיבותה שמעולם הוכנה בטבעה להיות כך, וכן הענין באותן ציניאתא שמעולם היה אותו מקום ראוי ומוכן לכך"

מספר האזכורים הרב של הדקל בגמרא בהקשרים שונים מעיד שאכן היה זה גידול חקלאי חשוב ביותר בבבל. בירושלמי (תענית, כ"ה ע"א) אנו מוצאים: "אמר רבי חנינא: קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל, נטעו תמרים בבבל, על ידי שיהו להוטים אחר מתיקה שהיא מרגלת הלשון לתורה". בבבלי בסוגיה העוסקת בסיבות לכך שהגלות הייתה דווקא לבבל מובאת דעתו של עולא: "עולא אמר: כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה" (פסחים, פז ע"ב). שני הסיפורים דומים מאד זה לזה אך שונים בסיבה והמסובב. על פי הירושלמי הנטיעה של הדקלים בבבל (מסובב) באה כתוצאה מגזרת הגלות לבבל (סיבה) ואילו על פי הבבלי הגלות הייתה דווקא לבבל (מסובב) משום שהיו בה תמרים (סיבה). רעיון דומה אך ציורי יותר מובא בהמשך הגמרא בפסחים (פח, ע"א): "עולא איקלע לפומבדיתא, קריבו ליה טירינא דתמרי, אמר להו: כמה כי הני בזוזא? אמרו ליה: תלת בזוזא. אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא. בליליא צערוהו, אמר מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל, ובבלאי עסקי באורייתא" (1) (שם, פ"ח ע"א). 

בהשוואה לשלושת מיני עצי הפרי הקלאסיים האחרים (זית, גפן ותאנה) התמר זקוק לאקלים חם ויבש יותר. התנאים החשובים ביותר להבשלת פירות הם טמפרטורות גבוהות ולחות אוויר נמוכה. מסיבה זו מוגבל גידול התמרים לאזורים מדבריים מדרום לים התיכון ולשוליים הדרומיים של המזרח הקרוב מדרום אירן במזרח עד לחוף האטלנטי של צפון אפריקה במערב. בחגורה זו כמעט ולא יורדים גשמים ולכן גידול התמרים מבוסס על אספקת מים קבועה על ידי השקייה או מפלס גבוה של מי תהום. התמר עמיד למליחות מים גבוהה ולכן ניתן להשקותו במים מליחים. חבלים נרחבים של בבל או עירק של היום אכן מתאימים מאד לגידול תמרים וכלשון המאירי: "... לרוב חשיבותה שמעולם הוכנה בטבעה להיות כך". גידול תמרים היה במשך תקופה ארוכה ענף ייצוא עיקרי בעיראק. דקל התמר גדל בקרקעות רוויות מים בסביבה בעלת טמפרטורות גבוהות ולכן גידלו תמרים באופן מסורתי בדרום עיראק. מליחות המים אינה מזיקה לגידול התמר. בשנות הששים של המאה ה- 20 היו בעיראק 32 מיליון עצי תמרים יותר מכל מדינה אחרת בעולם. דקל התמר העיראקי נחשב לדקל משובח. בשנות החמישים של המאה ה- 20 הובאו לישראל חוטרי תמרים מעיראק. 

עתה נחזור לשורשים העתיקים של גידול התמרים בכלל ובבבל בפרט (גזירתו של אדם הראשון). לדעת החוקרים התמר הוא בין עצי הפרי הראשונים שהוכנסו לגידול חקלאי בעת העתיקה. כבר החל מהתקופה הכלקוליתית הוא היה חלק ממערך אספקת המזון במזרח הקרוב. במחקרים ארכיאולוגיים נמצא שהעדויות הקדומות ביותר לגידול דקלים הן מתקופת ארידו (Eridu) שהייתה עיר במסופוטמיה התחתונה. זרעי תמרים נמצאו גם בבית הקברות המלכותי בעיר אור, הממוקמת בקרבתה, אם כי מקורם לא נקבע בוודאות. חוקרים של השפה השומרית טוענים שמקור המילים השומריות תמר(zulum) ודקל התמר (gishimmar) הוא בשפה שקדמה לשומרית דבר המעיד אף הוא על המוצא הקדום של גידול זה באזור שומר שאף הוא משתרע בתחום בבל. שומר השתרעה על רובו של אזור הנמצא בדרום מסופוטמיה אשר בדרום עיראק המודרנית באזור שכאמור היה מרכז גידול התמרים בעירק. 

  

    
מטע תמרים – ליד ערוץ הירדן   מפת מסופוטמיה - בבל           שרטט:  MapMaster

 
 


(1) פירוש: עוּלָּא אִיקְלַע לְפוּמְבַּדִיתָּא קְרִיבוּ לֵיהּ טִירִינָא דְּתַמְרֵי [עולא הזדמן לפומבדיתא הביאו לו סל תמרים] אָמַר לְהוּ [להם] למארחיו: כַּמָּה כִּי הָנֵי בְּזוּזָא [כמה כאלה בדינר]? אֲמַרוּ לֵיהּ [לו]: תְּלָת בְּזוּזָא [שלושה כאלה בדינר] אָמַר: מְלֹא צַנָּא דְּדוּבְשָׁא בְּזוּזָא, וּבַבְלָאֵי לֹא עָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא [מלוא הכד דבש בזוז אחד והבבלים אינם עוסקים בתורה] כראוי להם, והרי אין להם צורך לטרוח הרבה במזונותיהם, והיה עליהם לעסוק יותר בתורה. בְּלֵילְיָא צִעֲרוּהוּ [בלילה ציערו אותו התמרים] שאכילת תמרים הרבה גורמת לבעיות עיכול והצטער בשלהם כל הלילה. אָמַר על כך: מְלֹא צַנָּא סַמָא דְּמוֹתָא בְּזוּזָא בְּבָבֶל [מלא הכד סם המות עולה רק זוז בבבל] ולמרות שניזונים מסם מוות זה, בכל זאת בַבְלָאֵי עָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא [הבבלים עוסקים בתורה].

 

 

מקורות עיקריים:

 D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), p. 165-170.


 

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

 
כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר