סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

  

אימא עורב נטלה – עורב

 

"בדקה אחת וכו'. למה ליה למתני למה זה דומה? הכי קאמר להו רבי מאיר לרבנן: מאי שנא בדם דלא פליגיתו, ומאי שנא בגל דפליגיתו? ורבנן, בשלמא התם אימא עורב נטלה, אלא הכא האי דם מהיכא אתא?" (נידה, סא ע"א).

פירוש: שנינו במשנתנו בשלוש נשים אלה שישנו במיטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן, שאם מייד לאחר מציאת הדם עמדה ובדקה אחת מהן את עצמה ונמצאה טהורה - היא טהורה, וחברותיה טמאות. ואם בדקו שתים ונמצאו טהורות - השלישית טמאה. ואולם אם בדקו שלושתן את עצמן. ונמצאו טהורות - שלושתן טמאות, ועל הלכה זו הביאו משל מגלי אבנים (הכוונה לגל אבנים טמא בגלל שכיסה כזית מהמת שהתערב בין שני גלים טהורים ואין ידוע מהו הגל הטמא). ותוהים: למה ליה למתני [לו, לתנא, לשנות] "למה זה דומה", הרי הלכה זו מובנת כשלעצמה, אף בלא משל? ומשיבים: הכי קאמר להו [כן הוא אומר להם] ר' מאיר לרבנן [לחכמים, מאי שנא [במה שונה] במקרה של רם הנמצא במיטה שישנו בה שלוש נשים, דלא פליגיתו [שאין אתם חולקים] עלי, ואף לדעתכם שלושתן טמאות. ומאי שנא [במה שונה] במקרה של גל דפליגיתו (שחולקים אתם], ולדעתכם אם נבדקו כל שלושת הגלים ונמצאו טהורים - שלושתם טהורים? ואילו לדעת רבנן [חכמים], אין להשוות בין דין גלי אכנים לדין הנשים. שכן בשלמא התם [זה נוח שם, בגלי אבנים, שפסקו ששלושתם טהורים] - אימא [אמור, יש מקום לומר] כי אמנם בתחילה היה כזית מן המת מונח תחת אחד הגלים, ואולם לאחר מכן עורב נטלה משם, ולכך כולם טהורים. אלא הכא [כאן, בשלוש נשים שבדקו עצמן ונמצאו טהורות] - ברור הוא שהאי [זה] הדם בא מאחת מהן. שאם לא כן, מהיכא אחא [מהיכ[ בא] הדם? אלא בהכרח יש לומר שאחת מהן טעתה בבדיקתה, והריהי טמאה. וכיון שאין אנו יודעים מי היא, יש לטמא את שלושתן מן הספק (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: עורב   שם באנגלית: Crow, raven   שם מדעי: Curvus

שמות נרדפים במקורות: עורבא, עורבתא (נקבה), פושקנצא (נקבה), קורקור


נושא מרכזי: מהו המאפיין ההתנהגותי של העורבים המשתקף בסוגיה?

 

לריכוז נושאים על העורב וקישוריות הקש/י כאן



במקרא ובספרות חז"ל אנו מוצאים מאפיינים "פסיכולוגיים" או התנהגותיים, המתארים בעלי חיים, שבזכותם הם משמשים כמשל או כמופת לאדם. מפורסמת היא המשנה באבות (פ"ה מי"ח): "יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וכו'". בגמרא (עירובין, ק ע"ב) למדנו: "אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה". לתכונות בעלי החיים יש לעיתים השלכות על תדירות אזכורם ביחס לשאלות הלכתיות. עצם העובדה שבעלי חיים שוכנים בחצירו של האדם ובשדותיו מגדילה את הסכויים למעורבות בתרחישים שונים. העזים, למשל, מעורבות ב"מעשי משובה" של גרימת נזקים בגינה ובבית בגלל זריזותן ויכולת הטיפוס שלהן (ראה במאמר "ההוא גדיא ... דחזא חושלא"). העורב והעכבר (או לעיתים החולדה) מעורבים לעיתים קרובות ב"גניבות" מחצר האדם (ראו למשל "דלמא מייתי עורב טומאה ושדי התם" או "כד נטיל עורבא בישרא").

טיעון מקביל לנאמר בסוגייתנו מופיע בבכורות (כה ע"ב): "ור' אסי מאי טעמא לא אמר כרבי חייא בר אבא? אמר לך: בשלמא גבי טומאה אימר בא עורב ונטלה, בא עכבר ונטלה, אלא הכא בעל מום להיכא אזיל" (1) (בכורות, כה ע"ב). בעלי חיים אלה שייכים לקבוצת בעלי חיים הנקראים "אופורטוניסטים" (מנצלי הזדמנויות). בדרך כלל בעלי חיים אלו סתגלניים ובעלי כושר למידה טוב. לעורבים מיוחסת רמת אינטליגנציה גבוהה כולל הכנת כלים ושימוש בהם לצורך השגת מזון (ראה בסרטון כאן). מסיבה זו מתנחלות להקות עורבים סביב משחטות, מפעלי מזון, מצבורי אשפה וכד'. במקרים רבים ניתן לראות להקות עורבים סביב פחי האשפה של מאהלים צבאיים ארעיים. גם העכברים מסתגלים במהירות לסביבתם ולומדים את דרכי הגישה למאגרי מזון ואת דרכי המילוט בשעת סכנה. נבירה בגל אבנים על מנת לחשוף בשר איננה משימה שהיא למעלה מיכולתם של עורבים. סקירת הדוגמאות השונות בגמרא מצביעה על כך שלעורבים יש זיקה חזקה לבשר (מכל סוג שהוא) ולדם ואילו העכברים נוטים ל"גנוב" מזון צמחוני או פריטים שאינם ראויים לאכילה כמו נייר (ראו במאמר "שומר שוברו מן העכברים").



עורב אפור - מחפש מזון בנמל יפו          צילום: מנחם גלבגיסר

 
 


(1) פירוש: ושואלים: וְר' אַסִי שפירש כך בשם ר' יוחנן, מַאי טַעֲמָא [מה טעם] לֹא אָמַר כְּר' חִיָּיא בַּר אַבָּא, שנחלקו במחלוקת ר' מאיר וחכמים, בדין שדה שאבד בה קבר ולא נמצא? ומשיבים, אָמַר [יכול הוא לומר] לְךָ: בִּשְׁלָמָא [נניח] לגַּבֵּי טוּמְאָה, גם אם לא נמצאה הטומאה, אֵימַר [אמור] שבָּא עוֹרֵב וּנְטָלָהּ, או בָּא עַכְבָּר וּנְטָלָהּ, ולכן לדעת חכמים יש מקום להסתמך על הבדיקה. אֶלָּא הָכָא [כאן], כשנתערב בעל מום בבהמות כשרות בַּעַל מוּם לְהֵיכָא אָזֵיל [להיכן הלך]? ולכן אם בדק ולא מצא ודאי לא בדק כראוי, ואין להתיר את התערובת לדעת הכל (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 


 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ'  418-429).
מ.מדור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 121).

לעיון נוסף:

בפורטל הדף היומי: "פרנסני ככלב ועורב"  




 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]

ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר