סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  
 

ואמה כלה עורב – עורב 

"וההיכל מאה על מאה על רום מאה ... וגובה של עליה ארבעים אמה. ואמה כיור ואמתים בית דלפה, ואמה תקרה ואמה מעזיבה, ושלש אמות מעקה, ואמה כלה עורב. רבי יהודה אומר: לא היה כלה עורב עולה מן המדה, אלא ארבע אמות היה מעקה" (מידות, לז ע"א – פ"ד מ"ו).

פירוש: וההיכל מאה על מאה על רום מאה ... וגובה של עליה שמעל להיכל ארבעים אמה כגובה ההיכל ואמה כיור (פיתוחים המחופים זהב לנוי הבנין) ואמתים בית דלפה (הן הקורות המחברות את כתלי הבנין לתקרה), ואמה תקרה עצמה, ואמה מעזיבה (טיט וסיד לחיפוי ויישור התקרה), ושלש אמות מעקה לגג העלייה, ואמה נוספת מסגרת חדה כסייף, המקיפה את הבנין בעובי המעקה ועשוייה כדי למנוע מהעופות לעמוד שם, ונקראת כלה (מאבד) עורב. רבי יהודה אומר לא היה כלה עורב עולה מן המדה אלא ארבע אמות היה מעקה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: עורב   שם באנגלית: Crow, raven   שם מדעי: Curvus

שמות נרדפים במקורות: עורבא, עורבתא (נקבה), פושקנצא (נקבה), קורקור


נושא מרכזי לעיון: מהו "כליה עורב"?


תקציר: במאמר נסקרו שיטות מפרשים רבות להסבר מבנה ה"כליה עורב". מתוך נקודת מבט הכוללת הכרה של מנגנון נעילת אצבעות העורב ושיקולים התנהגותיים ניתן לנסות ולהכריע בין השיטות. ההצעה המתאימה ביותר היא של מעקה מסביב לגג האולם וההיכל העשוי ממשולשי ברזל שחודם פונה כלפי מעלה. צפורי שיר בכלל והעורבים בפרט אינם מסוגלים לעמוד על פינה מחודדת ולכן העורבים לא הצליחו להשתמש בשולי גג בית המקדש כנקודת תצפית ומנוחה ונאלצו להתרחק מהמקום.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מבנהו של ה"כליה עורב" נתון למחלוקת מפרשים אך לגבי תפקידו קיימת הסכמה, כמעט מלאה, והוא למנוע נחיתת עורבים (וציפורים אחרות) על גג בית המקדש וללכלכו. יש הסוברים שתפקיד הכליה עורב למנוע מעבר עורבים מעל גג בית המקדש על מנת שלא ישליכו נבילות על גג הבית העלולות לגרום לטומאה. על מנהג זה של העורבים ראה במאמרים: "דלמא מייתי עורב טומאה ושדי התם", ו"כד הוי נטיל עורבא בשרא". כך או כך פירוש המילה "כליה" או "כלה" לפי כמה גרסאות הוא לכלות או לסלק. על פי הערוך ה"כליה עורב" היה רק בבית המקדש השני ואילו בבית ראשון לא היה בו צורך משום ששכינה היתה שרויה בו ולכן לא פרחו מעליו עופות. לגבי זבובים אומרת המשנה (אבות פ"ה מ"ד): "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ... ולא נראה זבוב בבית המטבחים וכו'". (ראה בתוס' מנחות, קז ע"א ד"ה "כליה עורב"). הרמב"ם, כנראה, חולק וסובר ש"הכליה עורב" היה בשני המקדשים ומסיבה זו לא מנה אותו ברשימת ההבדלים בין שני בתי המקדש (הלכות בית הבחירה, פ"ד).

סיכום השיטות למבנה "כליה עורב" (ראה פירוט חלק מהשיטות ב"הרחבה"): 1. מסמרים חדים הנעוצים בגג. 2. לוחות ברזל בגודל אמה המונחים על גג המקדש שמהם עולים מסמרים בגובה אמה. 3. לוחות ברזל בגודל אמה המונחים על גג המקדש שמהם עולים מסמרים אך גובה המסמרים לא נקבע. 4. לוחות ברזל בגודל אמה המונחים על גג המקדש וגם על המעקה סביב הבנין שמהם עולים מסמרים בגובה אמה. 5. הגג בנוי משני מישורים משופעים בדומה לגגות רעפים בימינו שבראשם תקרה ברוחב אמה. תקרה זו מכוסה בברזל ומסמרים. לפי פירוש זה ה"כליה עורב" ברוחב אמה משום שהוא מכסה תקרה שרוחבה אמה. 6.  "כליה עורב" הוא דחליל בדמות אדם. "תפארת ישראל (בועז)" על משנתנו סוקר את השיטות השונות ומקשה עליהן קושיות חזקות שאיתן אנסה להתמודד בהמשך. לענ"ד אם נצא מתוך נקודת מבט המביאה בחשבון את האנטומיה של רגל ציפורי השיר (קבוצה הכוללת את העורבים) נוכל להציע הסבר סביר למבנה ה"כליה עורב" שיעמוד במבחן המציאות ושאלותיו הרבות של "תפארת ישראל ("בועז").

לפני שאפנה לתאר את מבנה ה"כליה עורב" עצמו אעלה השערה לגבי מיקומו על גג בית המקדש בהתאמה לתפקיד שעליו היה למלא. בדרך כלל העורבים נחים בעמדות תצפית כמו גגות, עמודי טלפון וחשמל וכד'. העורבים הניזונים ממזון מגוון הכולל גם בשר פגרים סורקים את השטח מסביבם על מנת שיוכלו לנצל מזון מזדמן. במקרים רבים ניתן לראות עורבים האוכלים בשר פגר של בעל חיים דרוס על כביש תוך כדי תרגילי התחמקות מכלי רכב חולפים. עורבים המנצלים גג למנוחה ותצפית יעדיפו לעמוד על המעקה או שולי הגג על מנת שיוכלו לצפות בסביבה ולא על פני שטח הגג עצמו שאיננו מאפשר שדה ראיה לשטחים נמוכים. העובדה שבבית המקדש הוקרבו בעלי חיים "הזמינה" לשם את העורבים הלהוטים אחר בשר ודם. העורבים נכללים בקבוצה של בעלי חיים הנקראים "אופורטוניסטים" (מנצלי הזדמנויות) בזכות הסתגלנות שלהם. הם לומדים במהירות היכן נמצאים מקורות מזון ומזדרזים לנצלם. מסיבה זו מתנחלות להקות עורבים סביב משחטות, מפעלי מזון, מצבורי אשפה וכד'. ראה עוד במאמר "אפיקו לי קורקור מהכא".

"תפארת ישראל (בועז)" מתקשה כיצד ניתן היה לשפץ את גג בית המקדש אם הוא היה מכוסה ביתדות? הוא מציע שני הסברים: 1. היו רווחים בין היתדות שאפשרו את מעבר האומנים. הסבר זה תמוה משום שברווחים אלו עשויים היו לנחות גם העורבים. 2. כאשר היה צורך לעלות לגג פירקו את היתדות ולאחר מכן הרכיבום מחדש. נראה לי שהדרך הפשוטה ביותר ליישב את הקושי היא להסביר שאכן "כליה עורב" היה ממוקם אך ורק על מעקה הגג ולא על פני שטח הגג. עיקר הבעיה הנובעת מהעורבים היא העמידה על המעקה ממנו ניתן לצפות לסביבה ולא הנחיתה על פני שטח הגג כפי שנוהגות היונים. ניתן לשער שבעיית היונים לא הטרידה את בוני המקדש שהרי שמו של המתקן היה "כליה עורב" ולא "כליה צפור". ייתכן שבהעדר מזון מתאים לא הגיעו היונים אלא רק העורבים שנמשכו לבשר ודם הקרבנות. לחילופין ניתן להציע שהעורבים היוו מטרד קשה בגלל מנהגם להשליך נתחי בשר (כאמור לעיל) ובגלל גודלם ומראם המאיים. היונים הקטנות יותר והכשרות למאכל אולי התקבלו בסובלנות.

בדגמים שונים של בית המקדש ניתן למצוא הצעה שונה למבנה ה"כליה עורב". בתמונה להלן תוכל לראות את דגם בית המקדש שנבנה על ידי מיכאל אוסניס מקדומים. ניתן לראות בשולי גג האולם וההיכל "מעקה" העשוי מזיזים או דוקרנים משולשים (מיקום החץ). בדגם שנבנה בהנחיית הרב זלמן מנחם קורן (נמצא במנהרות הכותל ומופיע באטלס "ועשו לי מקדש" בהוצאת הקרן למורשת הכותל) נבנה "כליה עורב" באופן דומה אלא שגובה (או יותר נכון לומר בסיסי) המשולשים הוא אמה בלבד.

דגם בית המקדש השני שהוכן על ידי מיכאל אוסניס            צילם:  Daniel Ventura


הצעה זו פותרת רבים מהקשיים הקיימים בשיטות האחרות. על פי שיטה זו ניתן להבין את כמות הברזל המינימלית שקבע רב יוסף: "אמה על אמה" עבור הנודר ברזל לבית המקדש מבלי שפירש את הכמות שהוא מעוניין לתת (1). אם המדובר הוא ביתדות לא מובן מדוע נקבע מדד שטח ולא אורך. ייתכן וממשטח ברזל מרובע בגודל אמה על אמה ניתן על ידי חיתוך בודד לאורך האלכסון לקבל שני משולשים. רש"י התקשה גם הוא בשאלה זו ולכן הציע שמדובר בלוחות שהונחו על הגג עצמו. על פי פירוש זה עדיין תמוה מדוע נקבע הצורך בברזל בשטח אמה על אמה, שהוא שיעור גדול למדי, הרי די בכמות הראויה להכין מסמר שהרי גם הוא ראוי לשימוש כחלק מהלוח המונח על הגג. "מעקה המשולשים" יעיל מאד למנוע נחיתת עורבים (וציפורי שיר אחרות) משום שהעורבים אינם יכולים לעמוד עליו ואילו נחיתה מאחוריו תסתיר להם את שדה הראיה דבר שיהפוך את העמידה במקום למיותרת. לעורבים כמו לשאר ציפורי השיר יש מנגנון לפיתה "אוטומטי" המאפשר להם לעמוד על ענפים, כבלים וכד' ללא השקעת אנרגיה ואפילו תוך כדי שינה. כאשר הצפור כורעת גיד אכילס נמשך על ידי משקל גופה וגורם לסגירת האצבעות סביב הענף (על מנגנון זה ראה ב"הרחבה"). לפיתת הענף מתבצעת על ידי 4 אצבעות כאשר 3 הקדמיות נסגרות בתנועה אחורה ואילו האצבע האחורית נסגרת בתנועה קדימה מול שאר האצבעות. הלפיתה אפשרית רק סביב מוט או גליל בקוטר צר (לא צר מדי) אך לא סביב עצם בעל קצה מחודד. מסיבה זו העורבים אינם יכולים לעמוד על קצוות "מעקה המשולשים" אך גם אינם יכולים לעמוד על אלכסוני המעקה משום שבעמידה בשפוע מופעל עליהם כוח המשיכה המנתק אותם ממקומם.

 

הרחבה

מהו כליה עורב על פי המפרשים?

על מבנה ה"כליה עורב" אנו מוצאים כמה פירושים ברש"י. במנחות (קז ע"א) הוא מפרש: "כליה עורב - מסמרות חדין תוחבין בראש גג ההיכל לכלות העורבין שלא ישבו עליו". בערכין (ו ע"א) הוא מפרש: "אמה כליא עורב - להכי נקט אמה דאמרינן בפרק בתרא דמנחות (דף קז) הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה על אמה לכליא עורב שהיו מביאין טבלאות של ברזל אמה על אמה ובהן מסמרות גבוהין אמה קבועין ומחפין בהן ראש הגג של היכל לגרש את העורבים שלא ישכנו שם. כליא לשון שמגרש את העורבין ... לשון אחר: כליא עורב, מונע העורבים כמו (תהלים מ) לא תכלא רחמיך" (באופן זה מפרש רש"י גם בשבת, צ ע"א. רבינו גרשום מפרש באופן דומה אך איננו מתייחס לגובה המסמרים). ה"תפארת ישראל" (מידות, פ"ד מ"ו) מפרש אף הוא באופן דומה אלא שמוסיף פרט שלא קיים בדברי רבינו גרשום ורש"י. לדבריו לא רק הגג היה מכוסה בלוחות ממוסמרים אלא נוסף גם מעקה מסביב לבנין העשוי מלוחות דומים. המסמרים הקבועים בלוחות היו באורך אמה.

במועד קטן (ט ע"א) פירש רש"י בדרך שלישית: "אמה כליא עורב - הגג כלה ומקצר למעלה עד כאמה, ומחפין אותו שם בברזל ובמסמרים כדי שלא ישבו העורבים עליו, זהו לא חשיב כבנין". בתוספות במנחות מובאים פירושי רש"י ופירוש נוסף של הערוך: כליה עורב - פירש בקונטרס מסמרות חדין תוחבין בראש גג ההיכל לכלות העורבים שלא ישבו עליו, ובמקום אחר פירש כמין טבלא חדה זקופה על צידה וחדודה לחתוך כמו סכין. ובערוך ערך "כל" פירש שעשו צורה להבריח בה העופות מגג ההיכל כדרך שעושין עכשיו שומרי זרעים וקראו אותה כליה עורב וכו'". "תפארת ישראל (בועז)" מקשה על פירוש רש"י מדוע היה צורך גם בלוח הברזל (אמה על אמה) וגם במסמרים הרי ניתן היה לקבוע את המסמרים בגג עצמו. על הפירוש שמדובר בגג משופע הוא מקשה שהרי קיים תאור שבעלי מלאכה טיפסו על ידי קלונסאות ארז כלומר היתה אפשרות לעמוד על הגג ואת אפשרות זו מסוגלים לנצל גם העורבים.

הרמב"ם בפירוש המשניות (מדות, פ"ד מ"ו) מפרש: "וכולה עורב, פירושו משמיד העורבים, והוא שהיה מקיף את כל ההיכל על גבי המעקה מארבע הרוחות פח של ברזל גבוה אמה חד כמו הסיף כדי שלא ירד עוף על ההיכל לפי שנחתכים רגליו באותו הסיף, ולפיכך נקרא כולה עורב, ואף על פי שאין זה צריך ציור הריני מציירו /במקור יש שרטוט/ וזו צורת מה שהזכיר בהלכה זו מגובה ההיכל". בהלכות בית הבחירה (פ"ד הלכה ג') הרמב"ם איננו מזכיר את אפשרות חיתוך רגלי העופות אלא רק את עצם מניעת נחיתתם: "... וגובה המעקה שלש אמות וטס של ברזל כמו סייף גובהו אמה על גבי המעקה סביב, כדי שלא ינוחו עליו העופות, והוא הנקרא כלה עורב". רע"ב במשנה במידות מפרש כדעת הרמב"ם: "כלה עורב - טס של ברזל חד כמין סייף וגבהו אמה היה מונח על גבי המעקה, כדי שלא ינוחו העופות עליו, לפיכך נקרא כלה עורב שמכלה העורבים משם".

"מלאכת שלמה" ו"תפארת ישראל (בועז)" מקשים על הרמב"ם שאלות רבות שכולן מיושבות על פי ההצעה שהעלתי לעיל. "תפארת ישראל" שואל מה התועלת במעקה החד הרי הוא איננו מגן על כל שטחו של הגג הקדוש אף יותר מהמעקה? מדוע יש צורך במעקה בגובה אמה הרי די במעקה צר בעל שוליים חדים כדי למנוע עמידת צפורים? כיצד שולים חדים מונעים מצפורים לעמוד ובמיוחד כאשר במשך הזמן "יחלוד חידודו" כלומר הוא ישחק ולא יהיה חד? בעל "מלאכת שלמה" (שם) מקשה כיצד חוד יכול למנוע את עמידת העורבים הרי הם קלי משקל? התשובה לכל שאלות אלו נעוצה בהבנת מנגנון נעילת אצבעות העופות ותפקיד עמדת התצפית עבור העורבים.
 

מנגנון נעילת האצבעות בצפורי השיר

לציפורים יש מערכת שלד הכוללת כמה התאמות לאורח חיים של תעופה. תעופה דורשת באופן מיוחד התאמות ההופכות את עצמות הציפור קלות וחזקות. עצמות רבות מאוחות זו לזו ויוצרות עצם אחת חזקה באופן יחסי. חלק מהעצמות חלולות ולרובן יש סמוכות פנימיות לחיזוק. לעופות מעופפים יש קרין הבולט מעצם החזה שאליו מתחברים שרירי התעופה. לצפורים יש מנגנון המאפשר להן לעמוד על ענפים או חוטי חשמל וטלפון ללא השקעת אנרגיה. בעזרת מנגנון זה צפורים אינן מועדות ונופלות מהענפים עליהם הן נחות או ישנות. מנגנון זה קיים בצפורי שיר משום שהן התפתחו בהתאמה לבית גידולן הראשוני שהיה סבך עצים שדרש יכולת תנועה ומנוחה על ענפים.

על מנת שנוכל להבין היטב את מבנה רגל הצפור נערוך השוואה בין מבנה שלד הרגל שלנו ושל הצפור. השוואה זו גם תסייע לשרש את הטעות הנפוצה שאופן כיפוף הרגל של הצפור שונה מזה של האדם. אמנם קיימים הבדלי אורך בין עצמות הצפור והאדם אך הן דומות באופן הכיפוף. הטעות נובעת מכך שאנו מתייחסים באופן שגוי לקרסול הצפור כאילו הוא הברך שלה.



השוואת רגל עוף לרגל אדם - איירה יעלי זיו על פי יהודה פלד
באדיבות שלומית ליפשיץ "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית"


מקראה: 1. קולית (ירך) 2. פיקת הברך 3. שוק 4. שוקית 5. שוקה שרשכף 7. עצמות שורש כף הרגל וכף הרגל   8-9 אצבעות.


בשרטוט של שלד רגל הצפור ניתן לראות את האצבעות ומעליהן עצם ארוכה שהיא למעשה הקרסול (שרשכף). השוקה והשוקית המרכיבות את השוק (העצם התחתונה ברגלינו) חבויות תחת נוצות הצפור יחד עם הקולית (עצם הירך) כך שבשעה שלבני אדם יש שתי עצמות ארוכות המובילות מהמותן לכף הרגל הרי שלצפורים יש שלוש.

מבנה נוסף שעלינו להכיר הוא גיד אכילס הנמצא ברגלינו. גיד זה נמשך משריר השוק בחלק האחורי של הרגל לעקב. גיד זה מאפשר להניע את כף הרגל למעלה ולמטה. בצפורים גיד אכילס עובר מעל הקרסול אל מאחורי כף הרגל ולאחר מכן לאורך תחתיתן של האצבעות. כאשר צפור נוחתת על ענף הקרסול מתכופף וגיד אכילס נמתח. כאשר הוא נמתח הוא מושך את האצבעות ונועל אותן סביב הענף באופן אוטומטי. אין צורך בהפעלת שרירים על מנת להאחז על הענף. כאשר הצפור ממריאה הרגל מתיישרת, הגיד מתרפה והאצבעות משחררות את אחיזתן. בענף.




חלקי רגל העוף משמאל ומימין מנגנון נעילת הרגל על ענף - איור: יעלי זיו על פי יהודה פלד
באדיבות שלומית ליפשיץ "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

מקראה: 1. שרירים כופפי אצבעות  2. ברך  3. גיד  4. אצבע  5. קרסול  6. שרשכף  7. ענף



עורב אפור

 

 


(1) "ברזל - תניא, אחרים אומרים: לא יפחות מכליה עורב. וכמה? אמר רב יוסף: אמה על אמה. איכא דאמרי: לא יפחות מאמה על אמה. למאי חזיא? אמר רב יוסף: לכליה עורב" (מנחות, קז ע"א).



לעיון נוסף: 

עורב אפור מתוך "האתר לטיפות ציפורי הבר בחצר הבית".
 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


כתב: ד"ר משה רענן.    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר