חזו לפומיה דרבכון
כריתות ו ע"א
"וכי יתביתו קמי רבכון, חזו לפומיה דרבכון, שנאמר: (ישעיהו ל') והיו עיניך רואות את מוריך".
פיו של הרב הוא המורה. לכן מצוות 'והיו עיניך רואות את מוריך' לראות את פיו דוקא.
ומדוע שיראו רק את פיו, ולא גם את עיניו?
משום שדרך ארץ שהתלמיד בוש ואינו מביט בעיניו של רבו.
א. במסכת מועד קטן דף כה ע"א:
"אמרו ליה לרבי אמי ולרבי אסי: רב הונא אתי. אמרו: כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי {להרים} רישין מיניה".
פירש רש"י: "לדלויי רישין - דאדם חשוב היה, והוה לן בושת לדלויי רישין".
ב. בירושלמי מסכת כלאים פרק ט הלכה ב:
"מטפחות הספג, פעמים שהוא רואה את רבו ומתעטף בה".
משום כך יש למגבת יש דין בגד.
פירוש "מתעטף" מבואר בירושלמי מסכת ברכות פרק ז הלכה ה: "אכל מיסב – מתעטף ומברך. אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת מה טעמא בשתים יכסה פניו".
ג. במסכת דרך ארץ פרק א הלכה א:
"דרכן של תלמידי חכמים... יושב ומתעטף בכסותו לפני רגלי חכמים".
ד. בבראשית רבה פרשה עד, נב:
"אותה שעה לא נהג דוד בעצמו מלכות אלא עמד והעביר הפורפירן מעליו והעטרה מראשו ונתעטף בטליתו והלך אצל סנהדרין אמר להם רבותיי לא באתי אלא ללמוד".
ה. במסכת חגיגה דף יג ע"ב אמרו שהמלאכים שבמעשה המרכבה שביחזקאל עומדים לפני הקב"ה כמי שעומד לפני רבו. ומכסים הם את פניהם. אלא שפעמים שמתגלה פניהם. והובא להלכה ברמב"ם הלכות תפילה ה, ה; ובשו"ע או"ח צא, ה.
ו. במסכת כלה רבתי פרק ב הלכה ב:
"פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו, ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה".
ופירש הגר"א בביאורו לאורח חיים סימן ח סעיף ב שכיסוי זה נצרך משום שהיה לפני החכמים.
ז. בתשובות הגאונים - מוסאפיה (ליק) סימן ג:
"מנהג היה בישיבה שהתלמידים ממעטין התפילין שלהם ולא היו גבוהים יותר מאצבע ומניחין סודר עליהם. והרבנים הגדולים היו גובהין כשלש אצבעות כדי שלא ישוו תלמידיהם אליהם וכמו כן צריך התלמיד להצניע עצמו שלא יתראה בפני רבותיו כעז פנים".
ח. וכך הורה הרמב"ן באיגרתו שיתנהג בפני כל אדם כאילו היה רבו:
עַל כֵּן אַפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ.
ט. מתוך קטעים חדשים מתשב"ץ קטן מכתבי יד אוקספורד ופריז, על עני המהפך בחררה, ויסוד מהר"ם רוטנבורג בצורת האותיות עם ציורים.
מחבר: הרב שמואל מ"מ שניאורסון.
כתב עת: כבוד חכמים עטרת פז, לב – לו.
י. כך הדין גם לפני המלך, כמו שאמרו במסכת סנהדרין דף קא ע"ב:
"ומאי וזה אשר הרים יד במלך? אמר רב נחמן: שחלץ תפיליו בפניו. אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם".
ופירש רש"י: "חלץ תפילין - אין נכון להיות בגלוי ראש לפני המלך".
וראה עוד בקישור זה.
