ברכת הזבח / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

מנחות צג ע"ב - צד ע"א

לפני כשלושה חדשים כתבנו במדור זה על מהדורת פרנקפורט דאודר שהשתמשה במיוחד בהגהותיו של ר' שמואל קוידאנובער (המכונה 'מהרש"ק'), בעל 'ברכת הזבח', שעשה מלאכה כבירה בסילוק המעקשים שבסדר קדשים. צייננו אז כי השימוש בהגהותיו של בעל 'ברכת הזבח' היה לתועלת גדולה, אך קרו מקרים שדווקא הגהתו גרמה לשיבוש, מכיון שהמדפיסים לא הבינו אותה כראוי.

להלן נביא מקרה שהגהתו של בעל 'ברכת הזבח' גרמה למחיקת דיבור שלם של תוספות, שצלל אל תהום הנשיה עד ימינו ממש.

דיבור התוספות האחרון במנחות דף צג: המופיע בדפוסים שלנו הוא 'ולא ידו על הצואר', דיבור קצר בן כמה תיבות המסתיים במילים 'כדתנן בפ"ק דחולין'. אולם בכל דפוסי הש"ס הישנים היה אחריו עוד דיבור קצר שפתח במילים 'ומה תנופה'. דיבור זה נמחק מדפוס פפד"א ואילך וזכרו אבד.

ועל מה אבדה הארץ? בדפוס ונציה נדפס דיבור זה כהמשך רציף לדיבור הקודם 'ולא ידו על הצואר' שנמצא כאמור בדף צ"ג עמוד ב'. הברכת הזבח מציין שהמילים 'ומה תנופה' פותחות דיבור חדש, ומקומו הנכון הוא בדף צ"ד עמוד א', על המילים 'ומה תנופה' הכתובות שם בגמרא.

בעל 'ברכת הזבח' כתב רק 'שייך לקמן' ותו לא. אבל מדפיסי פרנקפורט דאודר קיימו את מצוותו לחצאין: מחקו את השורות מדף צ"ג עמוד ב' אבל שכחו להכניס את הדיבור בדף צ"ד עמוד א'. וכך אבד זכרו של דיבור זה החל מדפוס פרנקפורט דאודר, ומשם לכל הדפוסים שהעתיקו ממנו – עד ימינו, בו הוחזר למקומו הראוי במהדורת 'עוז והדר'.

קוריוז מעניין הוא ספר 'חק נתן' לרבי נתן בורגיל שהודפס בליוורנו שנת תקל"ו. בחידושי מנחות יש דיבור שלם על התוספות הזה שנמצא בדף צ"ג עמוד ב' [כפי מקומו המקורי בדפוס ונציה] והוא פותח במילים 'ד"ה ומה תנופה'. כשהודפס ה'חק נתן' מחדש בתוך ספר 'אסיפת זקנים' על קדשים, לא הצליחו המדפיסים להבין על איזה תוספות מדבר ה'חק נתן', שהרי התוספות הזה כבר לא היה קיים בימיהם. לפיכך העבירו את הקטע לדף צ"ד. שם מופיעות המילים 'ומה תנופה' בלשון הגמרא, וערכו אותו כך: "ומה תנופה וכו' [עיין לעיל דף עה. תוס' ד"ה ומה חלות וכו' שכתבו וז"ל] צריך לדקדק וכו'..."

הפתרון של המדפיסים - שלא ידעו את הסוד – היה מבריק לפי הבנתם. הם מצאו תוספות דומה הנמצא לעיל בדף ע"ה. ד"ה 'ומה חלות', ששם מופיעות בדיוק אותן מילים של התוספות האבוד דידן. והם הניחו שהמילים אותן מצטט ה'חק נתן' שייכות לאותו תוספות דלעיל, ומשום מה החליט המחבר לדבר אודותן בדף צ"ד ולא במקומן בדף ע"ה. (ועיין בספר 'יד דוד' לרבי דוד זינצהיים למנחות שם, שכבר ציין ענין זה).

הנה לנו דוגמא של טעות שהולידה טעות.