טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

 

ומי פירות אין מחמיצין – שמר האפייה

 

"והשתא דנפקא ליה מכל המנחה, אשר תקריבו (לה') למה לי? מיבעי ליה לכדתניא: אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר: לרבות לחם הפנים לחימוץ. מנחת נסכים מי פירות הם ומי פירות אין מחמיצין? אמר ריש לקיש: אומר היה רבי יוסי הגלילי מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה" (מנחות, נז ע"א).

שם עברי: שמר האפייה    שם באנגלית: Yeast    שם מדעי: Saccharomyces cerevisiae


נושא מרכזי:  השפעת מי פירות על חימוץ עיסה?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על שמר האפייה הקש/י כאן.

 

כמבוא לקריאת מאמר זה מומלץ לפתוח במאמרים "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם" ו – "אין מחמיצין בתפוחים". 

 

ברצוני להקדים שאין במאמר זה, מענה הולם לעיון בנושא כה מסועף ורב צדדי בעל השלכות הלכתיות רבות. מטרת המאמר להציג רעיונות "בוסר" ומחשבות שיש לבודקן ולהתאימן לשפע מקורות חז"ל והמפרשים. לאור קוצר זמני ודעתי אתנחם במאמר חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור" ועם הקורא הסליחה. גם הפעם אהיה אסיר תודה לכל הערה או מקור תורני שיש בו לתמוך ברעיונות או לדחותם.

ספרות הלכתית של ראשונים ואחרונים התפתחה סביב השאלה האם "מצה עשירה" (מקמח שנילוש במי פירות) מותרת באכילה בפסח ואולי אף לצאת בה ידי חובת מצוות מצה. הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה, פ"ה הל' ב') פסק:

"חמשת מיני דגן אלו אם לשן במי פירות בלבד בלא שום מים לעולם אינם באין לידי חמוץ אלא אפילו הניחן כל היום עד שנתפח הבצק הרי זה מותר באכילה, שאין מי פירות מחמיצין אלא מסריחין, ומי פירות הן כגון יין וחלב ודבש וזית ומי תפוחים ומי רמונים וכל כיוצא בהן משאר יינות ושמנים ומשקין, והוא שלא יתערב בהן שום מים בעולם, ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין. השגת הראב"ד: אלא אפילו הניחן כל היום עד שנתפח כל הבצק הרי זה מותר באכילה. א"א אין דבר זה פשוט ולא הכל מודים בו דנהי דאין עושין חמץ גמור ואין חייבים על חמוצו כרת אבל נוקשא הוי מיהת ואסור".

כדוגמה אחת מיני רבות של פוסקי דורנו אצטט קטע מתשובה של הרב אליעזר מלמד שהובאה בפינת "פניני הלכה":

"חמץ שאסרה התורה נוצר מקמח ומים, אבל אם לשו את הקמח במי פירות, אפילו שהו יום שלם עד שהעיסה תפחה, אין היא נחשבת חמץ, מפני שתפיחה זו שונה מהתפיחה של חמץ שאסרה התורה. בין המשקים הנחשבים מי פירות: יין, דבש, חלב, שמן ומי ביצים, וכן כל המיצים הנסחטים מפירות כמיץ תפוחים ותותים. כיוון שמי פירות אינם יכולים להחמיץ, מותר בפסח ללוש בצק במי פירות ולאפותו ולאוכלו, אלא שאין יוצאים בזה ידי מצוות מצה בליל ראשון של פסח, משום שהתורה קראה למצה 'לחם עוני', ואילו זו מצה עשירה, שיש בה טעם נוסף על טעם הקמח והמים"(1).

מקור היתר "מצה עשירה" הוא בכמה סוגיות בבבלי. בפסחים (לה ע"א) נאמר: "אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת. יתיב רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע קמיה דרב אידי בר אבין, ויתיב רב אידי בר אבין וקא מנמנם. אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: מאי טעמא דריש לקיש? ... איתער בהו רב אידי בר אבין, אמר להו: דרדקי, היינו טעמא דריש לקיש: משום דהוו להו מי פירות, ומי פירות אין מחמיצין"(2). הלכה זו נאמרה גם בסוגייה במנחות (נז עב): "והשתא דנפקא ליה מכל המנחה, אשר תקריבו למה לי? מיבעי ליה לכדתניא: אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר: לרבות לחם הפנים לחימוץ. מנחת נסכים מי פירות הם ומי פירות אין מחמיצין? אמר ריש לקיש: אומר היה רבי יוסי הגלילי מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה". השמן, הנחשב כמי פירות, איננו מחמיץ ולכן מנחת נסכים עלולה להחמיץ רק למאן דאמר שמגבלה במים. מפרש שם רש"י: "קפריך מנחת נסכים מי הויא חימוץ הא מי פירות הן - דבשמן נגבלה דהא יש לה ג' לוגין לעשרון. דבשלמא שאר חימוץ מנחות שאין שמנן מרובה כו' נותנין בהן מים הלכך איתסר בהן חימוץ אבל בהא מאי חימוץ איכא. מגבלה במים - הלכך אית בהו חימוץ".

במאמר "אין מחמיצין בתפוחים" הזכרתי את הסתירה החזיתית, לכאורה, בין דברי הגמרא ביחס לחימוץ בתפוחים (רסק או מיץ) מהם עולה שניתן להחמיץ בעזרת תפוחים (אם כי, לרבנן, רק לדרגת "חמץ נוקשה") לבין דברי הגמרא בסוגייתנו ובמקומות אחרים שבהם נאמר במפורש, או במשתמע, שמי פירות אין מחמיצין. במאמר הנ"ל הזכרתי לדוגמה את שיטתם של רבי נטרונאי גאון והבה"ג (הלכות פסח פרק כל שעה עמוד קע"ה) אך רבים נוספים מחלקים בין הוספת מי פירות בלבד שאינם מחמיצים לבין הוספת מי פירות יחד עם מים:

"וששאלתם מי פירות אין מחמיצין. כך ראינו דהא דאמור רבנן מי פירות אין מחמיצין, הלכה היא שאם לש את העיסה בשמן או בדבש ולא הטיל בה מים כל עיקר, אין צריך שימור ולא שיעור, מפני שאין מחמיצין, אבל אם הטיל מים בשמן או בדבש או ביין ולש בהן את העיסה, כמי שלש אותה במים לבדן דומה, וצריך הבצק שימור וצריך שיעור וצריך שלש נשים להתעסק בה וכן הלכה" (רבי נטרונאי גאון, שו"ת הגאונים שערי תשובה סימן רפ"ט).

אחד המקורות לאבחנה בין הטיל מים ללא הטיל הוא בסוגייה במנחות (נז ע"א) כפי שמסיק תוס' (מנחות, נג ע"ב ד"ה "אין מחמיצין לשתי הלחם וחלות תודה בתפוחים"):

"אין מחמיצין לשתי הלחם וחלות תודה בתפוחים ... ומפרש ר"ת דכשנילושה במי פירות בפני עצמן בלא תערובת מים אין מחמיצין, אבל כי איכא מים בהדייהו מחמיצין. וכן מוכח לקמן במתניתין בפירקין (דף נז:) דאמרינן: לרבות מנחות ונסכים לחימוץ. ופריך, מנחת נסכים מי פירות אין מחמיצין? אמר ר"ש: אומר היה ר' יוסי הגלילי מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה, פירוש: וכיון דאיכא מים בהדי שמן יכולה היא להתחמץ" (שם, נג ע"ב).

במאמר הנ"ל הצעתי להסיק מתוך רצף הסוגיות שלהוספת תפוחים היה תפקיד דומה כמו להוספת שאור בכך ששתיהן מאיצות את החימוץ אלא שביעילות שונה ובאמצעות מנגנונים שונים. השאור מחיש את קצב החימוץ משום שהוא מכיל תאי שמרים פעילים בריכוז גבוה ואילו התפוחים מכילים ריכוז גבוה של סוכר פירות (פרוקטוז) הזמין לתהליך התסיסה באופן מיידי. באופן זה נחסך הזמן הדרוש להפוך את העמילן שבבצק לחד סוכרים המהווים מצע לפעילות השמרים. אם בדברי העליתי סברה בעלמא הרי שהרב אלבה (שם, עמ' 286-295) מדווח על ניסוי שהוכיח באופן חד משמעי שאכן מי תפוחים מחמיצים את העיסה במהירות. על פי ההסבר שהצגתי ותוצאות הניסוי נוכל להבין היטב את שיטת הבה"ג, שכאמור, מחלק בין אם הטילו מים לבין אם לא הטילו אלא שבניגוד לרבי נטרונאי גאון הוא סובר שבהוספת מים עם מי פירות החימוץ מהיר אף יותר (גם אם בסופו של דבר יתקבל חמץ נוקשה).

כנראה שהבה"ג מסיק את שיטתו מתוך דברי הגמרא בפסחים (לו ע"א): "והתניא: אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש, ואם לש, רבן גמליאל אומר תשרף מיד, וחכמים אומרים יאכל. ואמר רבי עקיבא: שבתי היתה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע, ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר". מפרש רש"י:

"אין לשין את העיסה - של מצות ביין ושמן ודבש מפני שקרובה וממהרת להחמיץ, ואין אדם יכול לשומרה, לפיכך, אם לש תשרף מיד, ובמועד קאמר, ולא ביום טוב, דהבערה שלא לצורך היא, ולר' יוחנן דאמר לעיל מי פירות אין מחמיצין לא קשיא הך, דאיהו אין חייבין על חימוצו כרת קאמר, ולא הוי חמץ גמור אלא חמץ נוקשה הוי כלומר רע, ואותו חימוץ הן ממהרין להחמיץ, ואי אפשר לשומרן".

ההצעה של מנגנון ביולוגי המסביר את תרומת הוספת התפוחים להחמצת העיסה טומנת בחובה "מוקש" להבנת מכלול הסוגיות. אם, כדברינו, הוספת סוכר פירות מחישה את תהליך החימוץ מה מקומם של המים במערכת? מדוע מי פירות אינם מחמיצים כאשר משתמשים רק בהם? מתוקף שאלה זו ייתכן ועדיף לתרץ את הסתירה בין הסוגיות על ידי הבחנה בין "פירות" שונים מהם הופקו "מי הפירות" או הבחנה בין "מי פירות" בריכוזי סוכר או כוהל שונים. לענ"ד המונח "מי פירות" שאינם מחמיצים כולל רק את המינים שנמנו במפורש כמה פעמים בסוגיות העוסקות בחימוץ, כלומר יין, שמן ודבש(3) . רמז לטענה זו ניתן למצוא בסוגייה בסוטה (יד ע"ב): "... קרב הקומץ שיריה נאכלין, ורשאין הכהנים ליתן לתוכה יין ושמן ודבש, ואין אסורין אלא מלחמץ וכו'". התוספתא מגבילה את ההיתר לשפר את טעם שיירי המנחה ("כדרך שהמלכים אוכלין") דווקא על ידי יין, שמן ודבש משום שאינם מחמצים. אם אכן כל "מי פירות" אינם מחמצים לא היה צורך לציין דווקא את מינים אלו ודי היה להורות באופן כללי שהכהנים רשאים להוסיף "מי פירות". למעשה כמעט בכל האיזכורים של לישת עיסה משודרגת מופיעים מינים אלו בלבד. במסכת פסחים (לו ע"א) אנו מוצאים: "תנו רבנן: יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים תלמוד לומר לחם עני מה שנאכל באנינות, יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: מצות, מצות ריבה, אם כן מה תלמוד לומר לחם עני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש וכו'". גם כאן ניתן לשאול האם עיסה שנילושה עם מי פירות אחרים אינה יוצאת מגדר "לחם עוני"? על העובדה שהמונח "מי פירות" כולל מינים נוספים ניתן ללמוד גם מדברי ראשונים בסוגיה המחלקת בין סוגי משקים לגבי הכשר לקבלת טומאה. רב ניסים גאון (עירובין, לא ע"א), למשל, כתב:

"שנילושה במי פירות. עיקרו הוא שאמר הכתוב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא. וכך פירשוהו אין לי אלא מים, הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב מנין ת"ל וכל משקה. יכול מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות שיש להם שם לווי, [ת"ל מים, מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני מרבה הטל והיין והשמן והדבש והחלב שאין להם שם לווי, ומוציא מי תומים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות שיש להם שם לווי] וכו'".

בחידושי הריטב"א (שם) נאמר: "ופרקינן דמיירי בשלא הוכשרה תרומה זו לקבל טומאה שנילושה במי פירות. פי' כגון ממי תותין ורמונים ושאר, דאילו יין ושמן מכשירין הן כדאיתא בפ"ק דפסחים, ושלא כפירוש ר"ח ז"ל".

בסוגייתנו (מנחות, נז ע"א) נאמר שהשמן, הנחשב כמי פירות, איננו מחמיץ ולכן מנחת נסכים עלולה להחמיץ רק למאן דאמר שמגבלה במים. הלכה זו מובנת היטב על רקע הבנת מנגנון התסיסה הכוהלית (חימוץ) שהכרנו במאמר "שאור בודה להן מתוכן ומחמיצן"). כפי שראינו החימוץ היא תהליך ביוכימי בעל שלבים רבים המתבצע בעזרת אנזימים (זרזים ביולוגיים) הנמצאים בתאי השמרים וכל אחד מהם אחראי לשלב אחר בשרשרת התהליכים. קצב פעילות האנזימים מושפע משורה של גורמים שעליהם כבר למדנו בסוגיות אחרות במסכת פסחים:

א. ריכוז האנזימים. ככל שריכוזם במערכת עולה קצב ההחמצה גבוה יותר לכן הוסיפו לעיסה שאור המכיל תאי שמרים פעילים.

ב. ריכוז המצע. העלאת ריכוז המצע גורמת לעלייה בקצב ההחמצה ולכן הוספת סוכר פירות על ידי רסק התפוחים מאיצה את ההחמצה.
ג. טמפרטורה. הפעילות האנזימטית מואצת עם העליה בטמפרטורה עד סף שבו היא נעצרת. החמצה במים פושרים מהירה יותר ובהרתחה (חלוט) היא נעצרת.

גורם שעדיין לא עסקנו בו הוא אופי הסביבה הנוזלית שבה מתנהל תהליך התסיסה והשפעתו ובו נדון עתה. הכוונה היא להרכב החומר הנוזלי ולנוכחות תרכובות כימיות נוספות המעכבות את התסיסה. לדוגמה: אחד מהגורמים החשובים המשפיעים על קצב הריאקציות הביוכימיות הוא רמת החומציות של המערכת משום שלכל אנזים יש רמת חומציות (p.H) מיטבית ספציפית. נוכחות תרכובות המשנות את רמת החומציות של המערכת עשויה לעכב או להחיש את התסיסה. ניתן לשער שמי פירות חומציים יעכבו תסיסה ואילו הוספת מים בכמות שתשנה את דרגת החומציות תגרום לתסיסה.

ולענייננו: התסיסה איננה אפשרית בשמן בגלל אופיו הכימי. המים מספקים את דרגת החומציות המיטבית לתסיסה הכוהלית ולהתרבות תאי השמרים ומשתתפים בתהליך עצמו ובהעדרם התסיסה לא מתקיימת. השמן שונה מאד מבחינה פיסיקלית וכימית מהמים ואיננו יכול להוות תחליף. לשמן, כשלעצמו, אין השפעה מעכבת על התסיסה ולכן הוספת מים לסולת המנחה מאפשרת את החמצתה למרות נוכחות השמן. לישה בשמן בתוספת מים אף עשויה לזרז את החימוץ משום ששמן הזית מכיל גם סוכרים (גלוקוז ופרוקטוז).

כאמור, הנוזלים המובאים במקורות השונים כדוגמאות למי פירות הם, בדרך כלל, שלושה כנאמר בגמרא בפסחים (לו ע"א): "אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש וכו'". כפי שראינו זה עתה השמן איננו מחמיץ אלא אם כן הוסיפו לסולת גם מים. כמו השמן גם יין איננו מחמיץ אלא שמסיבה אחרת. יין המגיע לריכוז כוהל מקסימלי של 12.5% לא יכול לתסוס משום שהשמרים אינם פעילים ברמת כוהל זו המהווה עבורם רעל. מסיבה זו לא ניתן להפיק באופן טבעי יין בעל ריכוז כוהל גבוה יותר. דבש מכל מקור שהוא כמו למשל דבש תמרים ותאנים הוא נוזל שרמות הסוכר שבו גבוהות ביותר. תנאים אלו מונעים את פעילות תאי השמרים ומיקרואורגניזמים אחרים. אחת מהשיטות לשימור מזון היא בתמיסות סוכר שריכוזן לפחות 35%. תופעה זו היא הבסיס להכנת ריבות והיתה ידועה לקדמונים. ידוע הסיפור על הורדוס המובא בגמרא בבבא בתרא (ג ע"ב): "וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא טמנה שבע שנין בדובשא". ניתן להרחיב את קבוצת "מי הפירות" שאינן מחמצים לכל רכז פירות שכמות הסוכר שבו היא מעל 35%.

"הטלת מים" לעיסה יחד עם מי הפירות עשויה להביא להתחלת התסיסה (חימוץ) ואפילו בקצב מהיר יותר מאשר מים בלבד. הוספת מים ליין מפחיתה את אחוז הכוהל מתחת ל – 12.5% ומאפשרת את חידוש פעילות השמרים המנצלים את סוכר הענבים (גלוקוז). קיומו של המרווח בין ריכוז הכוהל המקסימלי וריכוז קטן יותר מנוצל לצורך מניעת ריקבון הפרי בעת הכנת ליקרים. יש הנוהגים להוסיף, בשלבי התסיסה הראשונים של הפירות, מעט כוהל על מנת לדכא פעילות חיידקי רקבון אך תוספת זו איננה מפריעה לפעילות השמרים עד שריכוז הכוהל מגיע ל – 12.5%. הוספת מים לדבש (או לרכז פירות) באופן המפחית את ריכוז הסוכר מתחת ל – 35% מאפשרת לשמרים לבצע תסיסה באופן נמרץ משום שבמערכת נוכחים סוכרים זמינים.

את הסתירה בין סוגיית "אין מחמיצין בתפוחים" שממנה עולה שהתפוחים מחמיצים לפחות לדרגת חמץ נוקשה ו"מי פירות אין מחמיצין" ניתן לפרש גם ללא הצורך באוקימתא של "הוספת מים" אלא בפשטות שמדובר ברסק תפוחים או במי תפוחים שריכוז הסוכר שבהם אמנם גבוה אך איננו עולה על רמה של 35% שממנו והלאה החימוץ בלתי אפשרי. כשאלה למחשבה אני מעלה את ההשערה שהדוגמאות למי פירות שאינם מחמיצים קרי: שמן, יין ודבש אינן דוגמאות אקראיות, או משום שנהגו ללוש איתם את העיסה, אלא ייתכן שמי פירות אלו מהווים אב טיפוס לנוזלים המונעים חימוץ מסיבות שונות. המסקנה ההלכתית שעשויים מורי הוראה לגזור מהסבר זה, באם הוא יתקבל על דעתם ובהתחשב בכל הגורמים האחרים, היא שיש נפק"מ בין סוגי "מי פירות". מיצים מתוקים הנסחטים מפירות גורמים לחימוץ מהיר אף יותר ממים כמשתמע, לכאורה, מסוגיית "אין מחמיצין בתפוחים" לגבי רסק או מי התפוחים. לעומת זאת דבש או יין המכיל כמות כוהל מקסימלית אינם גורם לחימוץ.
 

תאי שמרי אפייה  בצילום מיקרוסקופי         צילם:  Masur

 

(1) מומלץ לעיין, למשל, בספר "מצה עשירה – בירורים בגדרי חימוץ" שכתב הרב עידו אלבה הכולל גם התייחסות מדעית ביולוגית.
(2) פירוש: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עִיסָּה שֶׁנִּילּוֹשָׁה בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ אֵין חַיָּיבִין עַל חִימּוּצָהּ כָּרֵת, שמשקה שאינו מים אינו גורם לבצק להיות חמץ. יְתֵיב [ישב] רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ [בנו] של רַב יְהוֹשֻׁעַ קַמֵּיהּ [לפני] רַב אִידִי בַּר אָבִין וִיתֵיב [וישב] רַב אִידִי בַּר אָבִין וְקָא [והיה] מְנַמְנֵם, ובינתיים שוחחו התלמידים ביניהם. אָמַר לֵיהּ [לו] רַב הוּנָא בְּרֵיהּ [בנו] של רַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פַּפָּא: מַאי טַעְמָא [מה טעמו] של רֵישׁ לָקִישׁ שאין חייבים על חימוצה כרת? ... בינתיים אִיתְעַר בְּהוּ [התעורר] רַב אִידִי בַּר אָבִין למשמע דבריהם, אָמַר לְהוּ [להם]: דַּרְדְּקֵי [ילדים, תינוקות] הַיְינוּ טַעְמָא [זהו טעמו] של רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם דְּהָווּ לְהוּ [שיש להם] שמן ודבש הריהם מֵי פֵירוֹת בלבד, וּמֵי פֵירוֹת אֵין מַחְמִיצִין ואף שניתנים לאפיה אין עיסה הנעשית על ידיהם נחשבת כחמץ לכל דבר.
(3) לדעת רבא ניתן להוסיף גם מים המופרשים מגרגירי חיטה בעת קלייה: "ואמר אביי: לא ליחרוך איניש תרי שיבולי בהדי הדדי, דילמא נפקי מיא מהאי ובלע אידך, ואתיא לידי חימוץ. אמר ליה רבא: אי הכי אפילו חדא נמי, דילמא נפיק מהאי רישא ובלע אידך רישא! אלא אמר רבא: מי פירות נינהו, ומי פירות אינן מחמיצין" (פסחים, מ ע"א).

 

לעיון נוסף:

מאמר תגובה לשעורו של הרב שבתי רפפורט "מהו חימוץ? הגדרת החימוץ - חלק ב'" ששוכתב והתפרסם בבלוג "רב צעיר". לקריאה לחץ כאן.
 

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 

 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)