טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כל שזכרותו מבחוץ מוליד, מבפנים מטיל ביצים – רבייה
"כל שביציו מבחוץ מוליד, וכל שבפנים מטיל ביצים, איני, והאמר שמואל: אווז ואווז בר כלאים זה בזה; והוינן בה: מאי טעמא? אמר אביי: זה ביציו מבחוץ, וזה ביציו מבפנים ותרוייהו מטילי ביצים! אלא: כל שזכרותו מבחוץ מוליד, מבפנים מטיל ביצים. כל שתשמישו ביום יולד ביום, בלילה יולד בלילה, כל שתשמישו בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה. תשמישו ביום יולד ביום תרנגול, בלילה יולד בלילה עטלף, תשמישו בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה אדם וכל דדמי ליה" (בכורות, ח ע"א).
נושא מרכזי: מבנה איברי הרבייה
אפתח בהבהרה הנוגעת לכללים ביולוגיים המופיעים בספרות חז"ל ובמדע עצמו. לאור העובדה שעולם החי והצומח מגוון מאד כמעט ולא ניתן לנסח כללים המקיפים את כל האורגניזמים המוכרים ללא יוצא מן הכלל. כמרצה בקורסים העוסקים בתופעות ביולוגיות הקפדתי שלא להשתמש במילה "תמיד" ובמקומה השתמשתי בביטוי "בדרך כלל". נדיר למצוא כללים שאין בהם יוצא מן הכלל.
על מנת לבחון את הכלל "כל שזכרותו מבחוץ מוליד מבפנים מטיל ביצים" עלינו להגדיר מהם "מוליד" ו"מטיל ביצים"? "מוליד" הוא בעל חיים משריץ כלומר צאצאיו נולדים חיים כפי שהדבר קורה ביונקים. מטילי ביצים הם עופות וזוחלים ביבשה ובדרך כלל גם דגים במים (על היוצאים מן הכלל ראו במאמר "דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים" (בכורות, ז ע"ב)). הזוחלים מטילים בדרך כלל ביצים אך קיימים גם מעט מינים משריצים דוגמת החנק המשריץ. למעשה, ברמת המנגנון הביולוגי, אצל רוב הנחשים ה"משריצים" מדובר בהשרצה מדומה (Ovoviviparity). בניגוד להשרצה רגילה העובר אינו מקבל הזנה ישירה מרקמות האם (כמו בשליה אצל יונקים), אלא ניזון אך ורק מחלמון הביצה. האם מספקת לעוברים הגנה פיזית פנימית וחילוף גזים (חמצן ופחמן דו חמצני), אך לא מזון. הביצים בוקעות בתוך גוף האם, והיא מטילה או יולדת צאצאים כשהם עצמאיים לחלוטין.
נתרגם את הכלל שנאמר בגמרא לשפה ביולוגית ונבדוק את תקפותו: "כל בעל חיים שאיברי הרבייה הזכריים שלו חיצוניים באופן מובהק, הוא יונק מוליד (למעט יונקי הביב), וכל שאיבריו פנימיים ודומים למבנה עופות וזוחלים מטיל ביצים". מבנה איברי הרבייה וההזדווגות בעופות וזוחלים שונה מהותית מזה של מרבית היונקים, והוא מתאים לאופן הרבייה שלהם (הפרייה והטלת ביצים).
עופות (Aves)
אצל זכרי העופות, האשכים אינם חיצוניים (כלומר, אין להם שק אשכים כמו ביונקים). הם ממוקמים בתוך חלל הבטן, בסמוך לכליות. הסיבה לכך היא שטמפרטורת הגוף הגבוהה של העופות אינה פוגעת בייצור תאי הזרע, בניגוד ליונקים המחייבים קירור חיצוני.
תאי הזרע עוברים דרך צינורות הזרע ונפתחים לתוך אזור הנקרא ביב (Cloaca) שהוא הפתח המשותף שדרכו העופות מפרישים פסולת (שתן וצואה) וגם משמש לרבייה.
לרוב המוחלט של העופות (כ-97%, כולל תרנגולים וציפורי שיר) אין איבר מין זכרי בולט (פין). ההזדווגות נעשית בתהליך הנקרא "נשיקת ביב" (Cloacal Kiss), שבו הזכר והנקבה מצמידים את פתחי הביב שלהם והזרע מועבר ישירות. עם זאת, לקבוצות מסוימות של עופות מים (כמו ברווזים ואווזים) יש איבר הזדווגות שמתפתח ומתארך בעת ההזדווגות.
זוחלים (Reptilia)
בדומה לעופות, אצל כל הזוחלים האשכים פנימיים וממוקמים בתוך חלל הבטן ואינם יורדים החוצה לשק אשכים.
לזכרי הנחשים והלטאות יש זוג איברי מין ייחודיים (Hemipenes) מקופלים ומוחבאים בתוך כיסים בבסיס הזנב, משני צידי הביב. בזמן ההזדווגות, אחד מהם מתהפך כלפי חוץ ומתקשה באמצעות זרימת דם, והזכר משתמש בו כדי להעביר זרע לתוך ביב הנקבה. (בכל הזדווגות משתמשים רק באיבר אחד, בהתאם לצד שבו נמצאת הנקבה).
אצל תנינים וצבים המבנה שונה. אין הם משתמשים באיברים זוגיים, אלא יש להם איבר מין זכרי יחיד (מרכזי ודומה יותר במבנהו העקרוני לזה של יונקים מסוימים), שגם הוא מוסתר בתוך הביב בעת מנוחה ונשלף בעת הזדווגות בעזרת לחץ דם ושרירים.
שתי תופעות ראויות לציון:
א. למיני הדגים המעטים המשריצים וולדות חיים (למשל גמבוזיה וגופי) יש סנפיר גחון המשמש כאיבר הזדווגות.
ב. סדרת יונקי הביב (במחלקת היונקים) דוגמת הברווזן (תמונה 3) והקיפודן (תמונה 4) שתפוצתה באוסטרליה וניו-זילנד עונה לכלל שניסחו חז"ל. אצל הזכרים בקבוצה איברי הרבייה פנימיים או שונים מהתבנית של יונקים רגילים וגם הם מטילים ביצים. ייתכן שאין זה מקרי שיונקי הביב מציגים מנגנון דומה לזוחלים משום שהם נחשבים פרימיטיביים ומקורבים לזוחלים קדומים.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
