תשובת הרב יעקב שכטר: א. המנהג הוא אכן להסמיך את אמירת ה"הדרן" והקדיש לסיום עצמו. ב. אכן נהגו לא לסיים את סוף המסכת עד קרוב לסעודת הסיום ורק אז לסיים. היה רצוי לא לסיים אפילו במחשבה, אלא שמגיד השיעור בפני אחרים ראוי לו להיות מוכן קודם. (למען האמת, מגיד השיעור הרי לומד פעמיים את כל המסכת. פעם אחת בהכנת השיעור ופעם שניה במסירתו. כשהוא מסיים להכין, הוא עושה סיום ראשון, וכשהוא מסיים את המסירה, זה בשבילו הסיום השני). ג. אם כבר סיים: יש שנוהגים שאפשר לערוך סעודה עד תום שלושת ימים מהסיום עצמו. במקרה כזה כדאי לסיים שוב כמה שורות בפני הציבור כדי שלא יהא הדבר מוזר, סעודה ללא סיום, וכן לומר את ה"הדרן", שאין באמירתו שום בעיה, אבל את הקדיש המיוחד לסיום אין ראוי לומר. אם למדו כמה שורות והסבירו היטב באופן שהשומעים הבינו את הדברים ניתן לומר קדיש דרבנן רגיל כמו אחרי כל לימוד תורה שבעל פה. ד. סיום כזה הנערך לא בזמן אמת, לא ראוי לסמוך עליו לאכול לחייבי תענית, כמו בכורים בערב הפסח, או לנוהגים להתענות ביום היארצייט להוריהם, או לעניין אכילת בשר בתשעת הימים.
תשובת הרב יעקב שכטר: אם ישנם עוד מסיימים בלעדי השואל, אין מקום כלל לשאלה, מכיון שניתן לכבד באמירת הקדיש גם את מי שלא השתתף כלל בלימוד המסכת ובלבד שישתתף מעט בלימוד שלפני אמירת הקדיש. אם השואל הוא המסיים היחיד, אזי השאלה העיקרית איננה לגבי אמירת הקדיש אלא לגבי כל סעודת המצוה. אך למעשה נהגו לסמוך על המקילים שניתן לערוך סעודת מצוה עד היום השלישי מאז סיום המסכת. כמו כן, אם לומדים קטע שלם, מעין סוגיא קטנה, לפני אמירת הקדיש, ניתן לומר על כך קדיש, ובלבד שיהא פסוק כלשהוא בקטע הנלמד או יאמרו בקול רם רבי חנניה בן עקשיא וכו'. (היות ובעצם המנהג הוא לומר קדיש דרבנן לאחר כל לימוד אגדתא, ומספיק לזה שכלול בלימוד פסוק כלשהוא הנדרש במסגרת הלימוד. הקדיש הגדול הנאמר לאחר הסיום אינו אלא הרחבה של הקדיש דרבנן הרגיל, ולכן אין מניעה לאומרו בשעת הדחק גם במקרה שלפנינו). אם השואל סיים רק במחשבה. תלוי הדבר. אם דרכו במשך לימוד המסכת לקרוא במחשבה, ולקרוא בפה בנפרד, כלומר לא תוך כדי הקריאה בעיניים, אלא לאחר זמן, אזי נחשב הדבר כאילו הוא לומד את כל המסכת פעמיים, ולכן אף שסיים פעם אחת במחשבה, עדיין יש לו סיום נפרד על הלימוד בפיו, ודין סיום לזה לכל ענין. אך אם דרכו לאורך כל המסכת לומר בפה ממש בסמוך לקריאה בעיניו, הרי כבר סיים את המסכת ואין לצרף זאת לסניף.
תשובת הרב יעקב שכטר: הסיום הוא חד פעמי בהחלט. לאחר שהלומד סיים את המסכת הרי לימודה נסתיים. לקריאה נוספת של הקטע האחרון אין כל משמעות. עם זאת יש לציין, שיש רבנים הפוסקים שגם מי שלא שמע את הסיום יכול להיפטר מתענית בכורות על ידי השתתפות בסעודת הסיום. ייתכן שבשעת הדחק, אם קשה מאד להשיג סיום אחר, ניתן לסמוך על דעה מקילה זו, וכל עוד המסיים וידידיו עדיין אוכלים בסעודת הסיום, יכול הוא להשתתף בסעודה זו ולהיפטר בכך מהתענית.
שלום רב נראה לי שהתשובה שלילית
נראה לכאורה שכדאי לעשות עם בני הבית כדת וכדין, ואח"כ להצטרף לחברותא - והוא זה שיאמר את נוסח ההדרן.
זה נראה כמו "סיום אחד". אגב, כידוע, מקובל לומר שחזרה/לימוד 4 פעמים של כל דף זה נקרא "לימוד" ורק אחרי זה הדבר נחשב לחזרה.
תשובת הרב דב ליאור
