תשובת הראל שפירא:
שלום רב,
מקובל לשמור קטע קצר מסוף המסכת עבור לימוד קטע זה בזמן עריכת ה"סיום".
בזמן ה"סיום" יש לקרוא וללמוד את קטע הגמרא הנ"ל ולהסביר אותו למשתתפים ב"סיום".
לאחר מכן, אומרים את נוסח "הדרן עלך" ו"יהי רצון" כמופיע בדפוסי הגמרא בסיומי המסכתות, ולאחר מכן, אם יש מניין, אומרים את "הקדיש הגדול".
לאחר מכן, נוהגים להתחיל ללמוד את הקטע הראשון מהמסכת הבאה שאותה עומדים להתחיל ללמוד, כפי שנוהגים בשמחת תורה, שכאשר מסיימים את חומש דברים מתחילים מיד לקרוא את חומש בראשית. היש"ש (סוף פרק שביעי במסכת ב"ק) כתב שהטעם לכך הוא "כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג, לומר שכבר סיימו התורה, ומבטלין ח"ו מהתורה - לכן מתחילין מיד וחוזרין לעסוק בתורה, לקרות מבראשית". ובאשכול (הלכות סדר פרשיות והפטרות לכל שוי"ט ולתעניות) מובא שהטעם לכך הוא "להודיע שחביבה תורה לנו כדבר חדש ולא כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה". טעם נוסף מובא בספר המנהיג (הלכות סוכה, עמ' תי"ד) שהוא "לפי שהיום יום שמחה... אנו רוצים להשלים ולהתחיל ולהיות שכינה שורה עלינו, כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך דבר שמחה".
יהי רצון שתזכה ללמוד ולסיים מסכתות נוספות. בהצלחה! 

תשובת הרב משה פריד (שו"ת וישמע משה, חלק ד, יורה דעה, סימן קכט, עמ' ריב):
הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א אמר שאין זה אלא סדר לימוד אחד גדול שהוא חוזר ושונה בו את תלמודו, ואינו עושה אלא סיום אחד בלבד. וכן הורה הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א. ואילו הגאון הגדול רבי נסים קרליץ שליט"א אמר שאם הוא לומד בכל פעם עם חברותא אחר חשיב שפיר ג' סדרי לימוד נפרדים ועושה ג' סיומי מסכת, אבל אם הוא לומד לבדו ג' פעמים עושה סיום אחד. והסכים עמו הגאון רבי חיים מאיר וואזנר שליט"א.
והגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א אמר, שאם הוא מוסר ג' שיעורים ביום, מכיון שבכל שיעור יש הרבצת תורה בפני עצמו נחשב כל שיעור לסדר לימוד נפרד ועושים עבורו סיום מסכת. אבל אם הוא מוסר שיעור אחד ביום, מצטרפים כל סדרי הלימוד שלו לאמירת השיעור ואינו עושה אלא סיום מסכת אחד. [וכל שכן אם אינו מוסר כלל שיעור]. והגאון רבי שמאי גרוס שליט"א הסתפק בזה, ועכ"פ הסכים לדברי הגרי"מ שטרן שאם מוסר ג' שיעורים עושה ג' סיומי מסכת.

תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה.
שאלת ההתמודדות עם המידות הרעות היא שאלה הנוגעת למשימת חיים, וקשה כמובן במסגרת זו לעסוק בה בצורה מלאה.
אני מבקש להציג בפניך את דרך תיקון המידות שאני מאמין בה, בקיצור נמרץ:
יותר טוב לא לעסוק כלל בציד מכשפות פנימי. כאשר עושים דבר טוב, כמו לסיים מסכת, שמחים באופן טבעי ואפילו מתגאים בכך שמסיימים מסכת, והדבר הזה שייך לעולמות הטובים ולא לעולמות הרעים.
ואם כן, היכן מתמודדים עם המידה הרעה של הגאווה?
ההתמודדות נעשית בצמתי הכרעה, לאמור: אדם נתקל בחייו בהרבה מצבים בהם יש עימות בין מידת הגאווה הרעה ובין הדברים הטובים שיש לעשות (שלא כמו בסיום מסכת). זו צומת הכרעה - האם הוא יבחר בהכרעה שתביא לו כבוד וגאווה, או שיעשה את הדבר הנכון. דוגמה לדבר: כשהוא מגלה שהוא טעה, והוא מתבייש להודות בטעותו בשל גאוותו, אך זה הדבר הנכון לעשות. זה המקום בו בא המאבק במידת הגאווה לידי ביטוי במלוא העוצמה.
צמתי הכרעה אלו עומדים בפני האדם לעתים מזומנות מאוד. עבודת המידות היא התכוננות מתמדת לקראת צמתי ההכרעה האלה, וקבלת ההחלטה הטובה והענוותנית באותם מקומות. זו דרך מאירה הרבה יותר מציד פנימי אחר נטיות רעות שעלולות להשתרבב לתוך מעשים טובים, ומניסיוני - הן האישי והן הרבני - היא מביאה לתיקון מידות הרבה יותר גדול.
כל טוב, וסיומים רבים.
 

פורום פורטל הדף היומי

תשובת הרב דוד כוכב:
כתב הרמב"ם בסדר תפילות - נוסח הקדיש:
קַדִּישׁ דְּרַבָּנַן:
כָּל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ יָתֵר שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְאַפִלּוּ בַּמִּדְרָשׁוֹת אוֹ בַּהַגָּדוֹת - כִּשְׁהֶן מְסַיְּמִין, אוֹמֵר אֶחָד מֵעוֹמֵד קַדִּישׁ בְּנֹסַח זֶה: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּה. דַּעֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא, וּלְאַחָאָה מִיתַיָּא וּלְמִפְרַק חַיַיָּא... וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא קַדִּישׁ דְּרַבָּנַן.
מסורת יהודי תימן לאחוז בפסקי הרמב"ם. וכך הם נוהגים גם בהלכה זו, ואומרים נוסח זה בכל 'קדיש דרבנן' שלאחר לימוד. ומנהג שאר העדות לומר נוסח קדיש זה רק בקדיש הנאמר בסיום מסכת.
מכל מקום עולה מדברי הרמב"ם שהקדיש הנאמר בסיום מסכת, עיקרו אינו אלא קדיש דרבנן שרגילים לאומרו לאחר כל לימוד תורה בעשרה. והרי כאשר לומדים בציבור משנה ולאחר מכן גמרא, אין מקום לאמירת קדיש דרבנן אלא בסוף הלימוד כולו. כך איפוא הדין גם כאשר שני הלימודים השונים נעשים במסגרת סיומי סדר משנה ומסכת גמרא.
וכך אמנם נוהגים בבתי הכנסת בערב פסח לאחר תפילת שחרית, כאשר בכורות רבים מסיימים מסכתות שונות.
ואולם, כאשר מפסיקים בין שני הסיומים בדברים שאינם בכלל הלימוד, כל אחד מהסיומים הוא לימוד בפני עצמו, ויש לומר קדיש אחר כל אחד מהם.

תשובת הרב דב ליאור

תשובת הרב שרקי:
הבנה רציונלית מינימלית. קריאה בלי הבנה לא מועילה.