תשובת הראל שפירא:
מרגלא בפומא דאינשי שמסכתות ענ"י הם המסכתות הקשות בש"ס. מסכתות ענ"י אלו מסכתות עירובין נידה ויבמות. אמנם, שמעתי פעם, שבאחד מספרי האחרונים מובא שהאות י' מתייחסת למסכת יום טוב (מסכת ביצה) ולא למסכת יבמות, והטעם לכך הוא, שמסכת זו משלימה את מסכת שבת ומסתמכת עליה, וקשה ללמוד אותה אם לא למדת היטב קודם לכן את מסכת שבת. אך כאמור, מקובל שהכוונה היא למסכת יבמות (וכך מובא בזוהר (רעיא מהימנא, כי תצא, רעו ע"א): "כתיב ביה במשיח, עני ורוכב על חמור. עני איהו תמן בסימן, ערובין נדה יבמות").
מדוע דווקא מסכתות אלו נחשבות למסכתות הקשות בש"ס?
ר' יעקב עמדין (מטפחת-ספרים, ד, קעד) ביאר הטעם כך: "שלא יכלו לירד לעמקן של שלוש מסכתות הללו החמורות מאד, מחמת ריבוי החלוקות החדודות שבהן (...) שלא יכלו להשוות כל הסוגיות השונות והסתירות הנמצאות בהן, לתרצם וליישבם כדרך שעשו בשאר כל המסכתות, חוץ מאלו קשות ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם".
לעומתו, בשיירי כנסת הגדולה (יו"ד רמה,ג) כתב שהטעם איננו מהותי, אלא הטעם הוא כך: "ואני שמעתי בקושטא שנמנעים מלקרות ערובין ונדה ויבמות מפני שראשי תיבותיהן עני". הווה אומר: סימן בעלמא, ולא בגלל תוכן וקושי המסכתות הללו.
הסבר נוסף שמעתי מהרב שלמה מן-ההר, שנראה לו הטעם, שאין הכוונה שהן מסכתות קשות בפשט וכדו', אלא הקושי המיוחד במסכתות אלו הוא שהרבה מהדינים המובאים בהם הם גזירות ותקנות חז"ל ולא דין תורה, ולכן הקושי הרב הוא להבין מהו הטעם שבמקום אחד גזרו חז"ל ובמקום אחר לא גזרו (ואילו, להבדיל, 'להבין' את הקב"ה, יותר קל, מאשר להבין שכל אנושי).
ובחזרה לשאלתך: קשה מאוד להגדיר מסכת מסוימת כקשה בש"ס. כל לומד דף יומי מכיר את העובדה שבכל מסכת יש סוגיות ודפים קלים ויש סוגיות ודפים קשים. אין עקביות ברורה. יכול להיות יום אחד בו לומדים דף קשה, ובמקרים נדירים אף חוזרים מהשיעור באווירת נכאים מפאת חוסר הבנה, אך למחרת פותחים דף חדש, ועשויים לפגוש וללמוד דף קל ומובן יותר. התלמוד הבבלי בלול בכל, וניתן להוסיף לפי דברינו שהתלמוד הבבלי אף בלול ומעורבב ברמות קושי שונות שוב ושוב, ולפעמים אף באותו הדף יש קטע קשה ומיד לאחריו קטע קל ולהיפך.
אמנם, נכון הדבר, שסדר מועד אותו אנחנו מסיימים ללמוד בימים הקרובים, קל יותר מאשר סדר נשים, ובפרט ממסכת יבמות, וסדר נזיקין וקדשים שיבואו לאחר מכן קשים מעט יותר מסדר נשים. אך אעפ"כ קשה לומר באופן ודאי שמסכת מסוימת דווקא, היא היא הקשה בש"ס, וזאת מכיוון שבכל מסכת יש דפים קלים ודפים קשים יותר.
בנוגע למסכתות ענ"י, מניסיוני האישי, מסכת עירובין ומסכת נידה אינן קשות כלל באופן חריג לעומת שאר המסכתות, ובהחלט יש כמה מסכתות אחרות שניתן לומר עליהן שהן קשות יותר ב'פשט הגמרא'. אך בנוגע למסכת יבמות, בהחלט מסכת יבמות איננה מסכת קלה, וגם אורכה הרב של המסכת, וכן המעבר מסדר מועד הקל למסכת יבמות ה'כבדה' יותר, עלולים להוסיף מעט לתחושת קושי המסכת. ישנם מספר ספרים עם תרשימי עזר למבנה המשפחתי בסוגיות שונות במסכת ומומלץ להיעזר בהם בעת הצורך, ובעיקר חשוב לאגור כוחות וסבלנות ולהשקיע יותר זמן בלימוד הדף היומי במסכת זו.
בהצלחה בלימוד מסכת יבמות, ומאחל לך להגיע בקלות עוד 4 חודשים לדברי רבי חנינא שבסיום המסכת: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" (יבמות קכב ע"ב).

תשובת הראל שפירא:
יישר כחך על הצטרפותך למסגרת המופלאה והחשובה של לומדי הדף היומי.
אמנם נראה שהקושי הראשוני של מי שמתחיל בלימוד גמרא הוא ההתמודדות עם השפה הארמית, אך בהמשך תיווכח לדעת, שדווקא קושי זה הוא קושי זניח ביותר, אם בכלל, והקושי העיקרי הוא בהבנת דף הגמרא עצמו, ובפרט במקומות בהם 'פשט הגמרא' מורכב ומסועף, וכן במקומות בהם יש מחלוקות בין הפרשנים בהבנת הסוגיה.
לכאורה נראה, שאם הדבר מקל עליך ומקרב אותך ללימוד, שאין שום בעיה ללמוד מגמרא מתורגמת. הגמרא נכתבה בארמית כיון שזו הייתה השפה המדוברת בבבל בתקופת האמוראים, וככל הנראה לא מסיבה מהותית כלשהיא (להבדיל לדוגמא מה"קדיש", שבכוונה נאמר בארמית, כי זו שפה שאין מלאכי השרת מכירים, וכך לא יוכלו לבלבל את האומרים אותו ולדחות אותו מלעלות למעלה, לפי פירוש מחזור ויטרי). לכן נראה לכאורה, שמי שמעדיף ללמוד מגמרא מתורגמת לעברית, רשאי.
אמנם, חשוב לשים לב, שלעיתים התרגום אינו זהה למקור, ולכן יש חשש שאם תסתמך על תרגום עברי לגמרא, הרי שבכך אתה מסתמך על הבנת המתרגם, ויתכן שנפלו אצלו טעויות שונות, הן בתרגום של מילה מסוימת, והן בתרגום שגוי הנובע מהבנה לא נכונה של הסוגיה. בנוסף, במקומות בהם יש מחלוקת פרשנים, הרי שהמתרגם נאלץ בדרך כלל לנקוט כאחת הדעות, וכך נמנעת ממך האפשרות להבנה אחרת של דברי הגמרא.
אגב, אם אתה לא מעוניין להתנתק מדף הגמרא הרגיל, ואולי אף מומלץ כך, כדאי לנסות ללמוד מגמרא רגילה ובמקביל לכך להיעזר במילון ארמי עברי או בגמרא מתורגמת המונחת בצד.
בכל אופן, אם תתמיד בלימוד הדף היומי, אני משוכנע שכעבור 50 או 100 דפים, אתה כבר תתרגל ותכיר את השפה הארמית ולא תראה בכך שום קושי, כפי שיכולים להעיד בפניך לומדים ותיקים יותר, והקושי העומד בפניך כעת יתפוגג לחלוטין.

תשובה בפורום

אתר ישיבת הכותל:
"כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה... ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה" (רמב"ם הלכות ת"ת פ"א).
אכן, תופעת לימוד הדף היומי שהולכת ומתרחבת מיום ליום היא תופעה מבורכת.
הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל הציג את רעיונו בחודש אלול בשנת תרפ"ג בכנסיה הגדולה של רבני אירופה בוינה.
בתחילה סבר ר' מאיר שפירא כסברתך שרעיון זה צריך להיות נחלת בני הישיבות. וכך הוא סיפר (אור המאיר עמוד 202): "בתחילה שניצנץ במוחי הרעיון של הדף היומי חשבתי להציע אותו אך ורק למען הצעירים" (בישיבה העולמית בלובלין שעמד בראשה למדו את הדף היומי ב"עיון" עם כל הראשונים ועד פסיקת ההלכה השייכים לדף).
אך תוך כדי נאום, כשראה שרעיונו התקבל ע"י הקהל, שינה ר' מאיר את תוכניותיו, וכך סיפר: "אולם כשהתחלתי לדבר ארוכות וקצרות בדבר התועלת בלימוד דף היומי, כי לדעתי יש בזה תועלת רבה אם בכל יום נלמד דף גמרא אחד ע"י רבבות יהודים והוא מגיע השמימה, באה ההפתעה הגדולה שהרעישה עולמות ממש, וכולם הסכימו פה אחד שההחלטה מחייבת את כל ישראל".
הרעיון החדש התקבל בהתלהבות רבה באותו מעמד, ובראש השנה תרפ"ד התחילו רבבות עמך בית ישראל ללמוד את הש"ס מהדף הראשון. 88 שנה אחרי, וברוך ה' זוכים ורואים עוד ועוד שיעורים שנפתחים, ועוד אנשים תלמדי ישיבות ובעלי בתים שמצטרפים למסגרת הלימוד הזאת.
צודק אתה בטענתך שבשעה אחת קשה מאוד עד בלתי אפשרי ללמוד דף גמרא כדבעי, ולחזור עליו.
אמנם, כמדומני שיתרונות הלימוד במסגרת זו מרובים הם:
באגרות משה (יו"ד חלק ב', סימן קי') מבאר שיש מעלה גדולה בלימוד זה, שהרי לבד מעצם מצוות לימוד התורה, ישנה מצוה שילמד את כל התורה. "תורת ה' תמימה משיבת נפש"- בזמן שהתורה שלימה אז היא משיבת נפש. ומסיים שם הרב פינשטיין "וקיום מצות לימוד כל התורה יש בלימוד הדף היומי שהרי ילמדו במשך ז' שנים את כל הש"ס, ולכן הוא עניין גדול".
בשאלתך, הצעת לעבור על כל התורה ע"י ש"ס משניות, בוודאי רעיון זה מבורך, וברור הדבר שאין לימוד הדף היומי פוטר את האדם מלעשות כן, שכן לכשליש מהמסכתות אין עליהם תלמוד בבלי. אך עם זאת, אין לימוד המשניות יכול לבוא ולהחליף את לימוד הגמרא שהיא אבן יסוד בתורתנו הקדושה, הן בבירור ההלכה והן ביראת שמים שהלומד מקבל מהפגישה היומיומית עם דברי התנאים והאמוראים בהלכה ובאגדה.
מסופר שכאשר ר' מאיר שפירא ביקר בראדין אמר לו החפץ חיים "שבשמים שמחים מאוד במפעלך" ובטעם הדבר הסביר הח"ח שעד שר' מאיר שפירא הגה את רעיונו, עמדו מספר מסכתות מהש"ס בארונות הספרים מיותמים ומבוישים, ואתה בחכמתך החזרת אותם לסטנדר.
ומעל לכל יש לציין את הקביעות של מסגרת זו, והמשוואה הנצחית: יום=דף גמרא!
לסיום, ברצוני לחזק ידך על שזכית לקבוע עיתים לתורה יום-יום. יישר כחך!

הרב יצחק זילברשטיין (קב ונקי, עמ' רפב, סימן שז):
שאלתי שאלה זו את מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והשיב לי: נאמר במסכת ע"ז (דף ז ע"א): אם תלמיד הגון הוא יפוצו מעיינותיך, ואם לאו יהיו לך לבדך. וגם במסכת חולין (דף קלג) נאמר כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהינום... כזורק אבן למרקוליס, ולכן לכאורה יש לדחותם. אבל אם אותו יהודי הבא ללמוד נולד להורים כאלו והוא תינוק שנשבה, אפשר לקבלו אם מבקש. ואף על פי שהאגרות משה מרחיקם מאד (עיין אגרו"מ או"ח ח"ד סימן צא ובעוד מקומות), בכל זאת אם בא ללמוד תורה אין לדחותם.

תשובת הראל שפירא:
בגמרא במסכת ברכות כח ע"ב מסופר כך: "רב אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף. למחר כי אתא, בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף, א"ל מ"ט לא אתא מר לפרקא... ". מגמרא זו דייק הרב יצחק זילברשטיין (קב ונקי, עמ' רפג, סימן שט) שאביי שאל בפרהסיה את רב אויא על היעדרותו מהשיעור, כי כך משמע מלשון הגמרא ("למחר כי אתא"), שמיד בבואו למחרת לפרקא שאל אותו אביי שאלה זו לעיני כולם.
והביא שם בשם הגרי"ש אלישיב, שההסבר לכך שמותר לשאול שאלה כזו לעיני כל, הוא בגלל שהמשתתף בשיעור קבוע, אם פעם מחסיר מלבוא, הרי שהוא מרפה בזה את ידי המשתתפים האחרים, ולכן תיקונו הוא לשאול אותו ברבים ולשמוע את תשובתו כדי שהשיעור יתחזק ויגדל.
ייתכן גם להוסיף על דבריו ולומר, שהטעם להיתר זה הוא כדי להסיר חשד, כדי שלא יחשבו משתתפי השיעור שאחד המשתתפים נעדר ללא סיבה מוצדקת, ולכן טוב לשאול אותו מדוע החסיר ובכך יתגלה לעיני כל שהיתה לכך סיבה מוצדקת, ואין הוא מזלזל חלילה במסגרת הלימוד הקבוצתית (וכפי שמשמע מהלשון "לאנוחי דעתיה דרב יוסף").
אך כמובן, שהתורה "דרכיה דרכי נעם", ואם חלילה משתתף השיעור שנעדר עלול להיפגע מהעלאת הנושא בפומבי בפני שאר חברי השיעור, הרי שנראה פשוט, שכדאי להימנע מכך, ולמצוא דרכים אחרות להתעניין בשלומו ולנסות לחזק אותו להתמיד ולבוא לשיעור היומי, ולהדגיש לו את החשיבות של תמידים כסדרם, הן ברמה האישית והן ברמת הקבוצתית.
בשולי הדברים נעיר, שנראה שברוב המקומות בהם מתקיים שיעור דף יומי, שאלה זו כלל אינה רלוונטית. מסביב למסגרת הלימוד היומי הקבוע נוצר בדרך כלל גיבוש וקשר חברי ומשפחתי טוב בין המשתתפים (וטוב וחשוב לחזק זאת בהזדמנויות ובאירועים שונים), וממילא אם אחד המשתתפים נעדר, הרי שיתר המשתתפים מרגישים בחסרונו ולעיתים אף יודעים את הסיבות לכך ומתעניינים בשלומו.
בנוגע לשאלות שהוא שואל והתשובות עליהן מופיעות בדפים שנלמדו בימים שהחסיר, הרי שכדאי למצוא את האיזון הראוי: מחד גיסא, טוב להשלים לו את החסר ובכך לנסות לשלב אותו במהירות בדף היומי של היום. ומאידך, אם הזמן או הסבלנות לא מותירים לכך מקום, הרי שאינו רשאי להאריך במקום שראוי לקצר, ולכן יש לענות לו בזריזות או להציע לו להשלים מאוחר יותר את החסר, והחכם עיניו בראשו.

תשובת הרב יצחק זילברשטיין (הובא ב: הדף היומי, הרב דוד אברהם מנדלבוים, עמ' 88-89):
שאלה כעין זו נשאלה קמיה דמרן רי"ח זוננפלד זצ"ל ב"שלמת חיים", האם מותר למלמד לקום באשמורת לאמירת סליחות, והשיב להיתר, משום דמכיוון שכך הוא המנהג, ממילא על דעת זה שכרוהו. יעוי"ש. תשובה זו נאמרה ביחס לזמן קצר - לסליחות, אבל לא על לימוד שנתי יומי באשמורת הבוקר. ויעוין בספר חסידים אות תתר"א, שכתב: "ואל יאמר אדם, הואיל ואני מלמד ילדים ביום, אשכים ואלמוד לעצמי בבוקר, מפני שנמצא שישן כשצריך ללמד לנערים, והוא קיבל שכר ללמדם בטוב", עכ"ל.
ונראה שהכל לפי העניין, שאם ההשכמה של המלמד תשפיע עליו רק מעט, יש לקחת בחשבון שהלימוד יביא גם תועלת לתלמידים, ומותר. אבל אם ההשכמה תגרום למלמד ביטול תורה באיכות לתלמידים, אל ישכים.
והצעתי את הדברים לפני גיסי הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א, והוסיף עליהם את דברי הגמ' בכתובות ס"ב: "מאי טיילין?... אמר אביי כדרב, דאמר רב, כגון רב שמואל בר שילת, דאכיל מדידיה, ושתי מדידיה, וגני בטיולי דאפדניה" וכו', ולכאורה תמוה, וכי לא מצאו חז"ל טיילים מסוג אחר כי אם רב שילת? והשיב על כך ההפלאה: אמנם המקבל על עצמו עול תורה, היא נקנית במיעוט תענוג ובמיעוט שינה, כדאיתא באבות. אבל מלמד תינוקות אסור לסגף את עצמו מן המאכל ומן השינה. ולא יהיה ניעור בלילה, כדי שלא יתבטל כלשהו מליתן עיניו על התינוקות, וכדאיתא גביה ר' שמואל בר שילת עצמו. והיינו דקאמר, שמזמין לו השי"ת פרנסתו, ואוכל וישן כדינו, ובלי עול מלכות, עכ"ל.
הרי שעבודת השי"ת של המלמד היא בשינה ולא בסיגוף.

תשובת הרב אליעזר שלמה שיק:
מה אומר לך אין עוד שמחה בכל העולמות כשמחה הזו שחלק גדול מאד מכלל ישראל מסיימים עכשיו בעוד יום את כל הש"ס כולו כפי סדרת הדף היומי, וזה דבר גדול מאד מאד אשר לא יכילהו הרעיון כלל, וכמובא (תיקוני זהר הקדמה י"ד:) כל צדיק וצדיק אית ליה עולם בפני עצמו, וכל מאן דזכה להלכה חד ירית עלמא חד, כל שכן מאן דזכה למסכתא חדא, או לתרין, או לשתין, דאתמר בהון ששים המה מלכות, דכל מסכתא מטרוניתא איהי בגרמה, זכאה איהו מאן דירית לה בהאי עלמא.
היינו מי שזוכה לסיים את כל הש"ס, נכלל בשכינת עוזו יתברך, וידוע בין אנשי שלומינו שרבי חייקל ז"ל החזן של רביז"ל היה פעם בציון רביז"ל, ובכה שם הרבה מאד, ושמעו איך שמתפלל רבי אני שמעתי מכם מי שיסיים את הש"ס, ימשיך על עצמו צלם אלקים, ולכן אני מאד מאד רוצה שהילדים שלי והנכדים שלי וכו', כולם יזכו לסיים את הש"ס. ולכן סיום הש"ס שלמדו רבבות יהודים זה דבר גדול מאד.
עכשיו בענין הדף היומי, יש סיפור שאף אחד לא יודע מזה, רק אנשי שלומינו בפולניה דיברו מזה, שאת המתנה הזו קיבלנו דרך רבי מאיר שפירא ז"ל, אבל הוא קיבל את המתנה הזו מרביז"ל, כי ידוע שהס"מ עושה את שלו תמיד להעלים ולהסתיר את שם הצדיק האמת בעולם, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"ז) שהצדיק שהוא החן והיופי והפאר של כל העולם כולו הוא נעלם ונסתר מאד, וכן סיפר רביז"ל (סיפורי מעשיות מעשה ז' מהזבוב והעכביש) שקודם שירדה נשמתו של רביז"ל עשה הס"מ רעש בשמים אם הנשמה הזו תרד לזה העולם, אין לי כבר מה לעשות, ואמרו לו הנשמה הזו מוכרחה לרדת, ואתה צא ותמצא לעצמך עצה נגד הנשמה הזו, ויצא וכו', וחזר עם מישהו וצחקו וכו', ואמר יש לי כבר עצה נגד הנשמה הזו וכו', עיין שם.
ואמרו אנשי שלומינו שהעצה של הס"מ שיצחקו מדבר רביז"ל, ובכל דור ודור איך שיתגלה יותר אור רביז"ל בעולם, זה לעומת זה יבואו גם משוגעים וכו', ויסתירו את אור רביז"ל שלא יתפשט וכו'. ולכן בכל דור ודור היה ללעג ולקלס ענין רביז"ל וכו'.
וידוע שבראש השנה כל אנשי שלומינו היו נוסעים לאומן אל רביז"ל במשך כל הדורות, עד מלחמת העולם הראשונה שאז נסגרו הגבולות, אזי התקבצו כל אנשי שלומינו בפולניה במקום אחד, ובכל שנה התרבה הקיבוץ יותר ויותר וכו', עד שלא היה להם שום מקום לאכלס כל כך הרבה אנשים, והיה זה הגאון רבי מאיר שפירא ז"ל שהוא מסר את נפשו שהישיבה שלו שהייתה אז בימים ההם הישיבה הכי גדולה בפולניה, המבנה הכי גדול, והוא מסר את זה לאנשי שלומינו על ראש השנה לעשות שמה את הקיבוץ, וגם הוא התפלל ביחד עם אנשי שלומינו כמה שנים וכו', ואף שהיתה עליו התנגדות מאד גדולה מאנשיו בעצמו, איך הוא מוסר את הישיבה שלו בראש השנה לברסלב'ר וכו' וכו', והוא לא הסתכל על זה כלל, אלא הצטרף להתפלל עם הקיבוץ, וזה היה כבוד גדול לאנשי שלומינו, ומכל ערי פולניה התקבצו יחד בעיר לובלין על ראש השנה.
ובערב ראש השנה הלכו אל הציון של החוזה מלובלין זי"ע, ויען שמסר את נפשו כל כך עבור אנשי שלומינו, ולא הסתכל על זה שהקניטו אותו למה הוא נותן את האולם הגדול של הישיבה לחסידי ברסלב, בשביל זה רביז"ל שילם לו שיתגלה הסדר דרך הלימוד לימוד ש"ס כסדרן דייקא על ידו, כי באמת ענין לימוד כסדרן, לא מצינו בשום מקום במשך הדורות, אלא בדברי רביז"ל, שזה היה רצונו ללמוד כסדרן דייקא מהתחלת הש"ס עד הסוף, דף אחר דף וכו' (עיין שיחות הר"ן סימן ע"ו), ודבר זה בכלל לא ידוע בין העולם.
על כל פנים איך שהוא זה דבר גדול מאד למסור את נפשו ללמוד בכל יום דף גמרא, אם זוכים עם רש"י ותוספות מה טוב ומה נעים, אבל אם לא, יכולים ללמוד רק עם רש"י, כך שיהיה לו על כל פנים בקיאות בש"ס, ובפרט עכשיו יש כל מיני פירושים קלים ונחמדים שמפרשים את סוגיות הגמרא באופן פשוט מאד, עד שכל אחד יכול להבין את הגמרא כפשוטו, וזה דבר גדול מאד ללמוד בכל יום דף גמרא.
והנה חכמינו הקדושים אמרו (סנהדרין כ"ד.) "במחשכים הושיבני כמתי עולם" אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל; ולכאורה איך יכולים לומר על תלמוד בבלי את הלשון הזה שהושיבני בחושך כמתי עולם? אלא הפירוש הוא אחרת, דייקא מחמת שאנחנו נמצאים בגלות מר מאד שחושך לנו ולא אור, והושיבו אותנו במחשכים, ואנחנו נדמים בגלות כמו מת, מה יכול להחיותינו? על זה אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל, היינו ללמוד הרבה תלמוד בבלי.
ואמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רי"ד) שהקליפה המחטאת את האדם בכל מיני זוהמא וכו', נקראת לילי"ת, שעולה כמספר תלמו"ד ועל ידי לימוד תלמו"ד מבטלים אותה לגמרי, והשם של הקליפה נקראת על שם יללה שאדם מילל מרוב צער ומרירות שעובר עליו וכו', ומאבד לו את הרצון לשוב אליו יתברך וכו', וכן נקראת הקליפה וכו', על שם לילה, שאז הוא זמן חושך, ועל ידי לימוד תלמוד מאיר לו הלילה בסוד (תהלים קל"ט) "ולילה כיום יאיר", ולכן אשרי מי שלומד תמיד גמרא שהיא תלמוד, שעל ידי זה יאיר לו אפילו בגלותו המר, ויאיר עליו מלך הכבוד אורו יתברך.
והנה כשמתחילים ללמוד ש"ס כולם מתלהבים וגם כן מתחילים, אבל במשך הזמן מתחילים להתקרר וכו', עד שמתחילים להתרשל וכו', וכך מפסיקים, ולכן צריכים להיות עקשן גדול מאד יום אחר יום ללמוד דף גמרא כסדרן, אפילו שזה בא לו במסירות נפש גדול, דורשי רשומות אמרו שהשם של הס"מ זה ס'יום מ'סכתא א'ין ל'עשות, הוא מפחד שנעשה סיום מסכתא, כי הוא יודע אשר על ידי שאדם זוכה ומסיים מסכתא, הוא הורס אותו ואת גונדא דיליה לגמרי וכו', שזה מסכ"ת אותיות כ"ת ס"מ, מי שזוכה לעשות סיום מסכתא, בזה הוא הורס את הס"מ וגונדא דיליה, בשביל זה הוא מאד מאד מפחד שבר ישראל ילמד דף גמרא.
ולכן אשרי אדם שעושה כל מיני פעולות שבעולם ללמוד בכל יום דף גמרא בסדרת הדף היומי, וזה מחייב אותו מאד, עד שלא ילך לישון עד שלא ילמוד או יגרוס את הדף גמרא, צריכים להיות על זה עקשן גדול מאד.
וצריך שתדע שכל אלו שהתנגדו על הרעיון של דף היומי, זה רק מפני שמפלגה אחת אימצה את זה לה וכו', וחלקו הרבה צדיקים על דבר זה, אבל מי שעין אמת לו, אינו מסתכל כלל על שום דבר, כי יודע שאין לזה שייכות אל שום מפלגה בעולם, כמו שרואים בהסיומים של עכשיו, שרוב רובם שבאו לסיומים הם סתם עמך, ולא מזדהים עם שום מפלגה, ולכן זה דבר גדול מאד ללמוד את הדף היומי, רק ללמוד לשם שמים לשם אל עולם, כי דף גמרא מציל את האדם מכל מיני צרות ויסורים וכו', כי על ידי לימוד גמרא ממשיך על עצמו את הד' מלאכי השמירה, שהם ראשי תיבות ג'מ'ר'א' ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל.
ולכן אשרי אדם שזוכה עכשיו ביום שישי ט"ו באב להתחיל ללמוד דף גמרא ליום בסדרת הדף היומי, וזה בכלל לא שייך לשום מפלגה וכו', זה מתנה שקיבל רבי מאיר שפירא זצ"ל מרביז"ל, אשרי שיאחז בזה ואז טוב לו כל הימים.
מסופר שבפולין היה אדמו"ר אחד מצאצאי היהודי הקדוש מפשסיחא זי"ע שהיה לו הרבה חסידים אנשים פשוטים עד מאד אבל תמימים למרבה והיו אנשים קשי יום, עובדים במלאכה וביגיעת כפיים. כשיצא רבי מאיר שפירא זצ"ל עם הרעיון של "הדף היומי" הנהיג גם בין חסידיו דבר זה וציווה שכל אחד ילמד את "הדף היומי" ובאו אליו חסידיו ואמרו רבי אתם בוודאי יודעים שאנו אנשים רחוקים מלהבין דף גמרא בקושי אנו מבינים קצת "עין יעקב" וכן משניות אבל איך נבין "דף גמרא" ובפרט כל יום ללמוד דף? ענה להם הצדיק דעו לכם שלימוד התורה ברבים זה זכות גדול עד מאוד בשמים ולכן תתאספו בכל עיר בבתי כנסיות שלנו [היה לאדמו"ר הרבה בתי כנסיות בהרבה עיירות בפולניה] ותאמרו את הדף של אותו יום, יחד כמו כל עם ישראל שלומדים את "הדף היומי", והזכות הזה תגן גם עליכם. ומסופר שלא עבר זמן רב כל אלו האנשים הפשוטים הישרים והתמימים התרגלו ללשונות הגמרא ולדרך לימוד מאמרי חז"ל ולשקלא וטריא בגמרא ונעשו לבני תורה עד שרבים וכן שלימים נעשו למדנים ונכנס בהם חמידו דאורייתא ולמדו כבר בחברותות יחד.
לא יכולים לתאר ולשער איך אנשים קשי יום שעובדים קשה כל היום, ובאים בערב והולכים ומצטרפים אל לימוד דף היומי, והיום כמעט ברוב חלקי העולם יש שיעורים של דף היומי ברבים, וכן יש שיעורים קודם אור היום בדף היומי, ויש אנשי עסקים שבצהרים באמצע עבודתם הם עוצרים לשעה ולומדים את הדף היומי, אשרי עין ראתה זאת, וזה מאד מאד חשוב בשמים.
מי היה מאמין אי פעם שביבנאל מושבה נידחת שאף אחד לא ידע שהיא נמצאת על המפה וכו', יש כבר בין אנשי שלומינו חסידי ברסלב בכל יום שש שיעורים שלומדים את הדף היומי עם מגידי שיעור, וכן כמעט כל הקהילה לומדים דף גמרא בכל יום בסדרת הדף היומי.
הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.