תשובת הרב מאיר מאזוז (ישיבת כסא רחמים): שמעתי הערה זו מלפני שנים, ואינה מתקבלת על הדעת. ואתה אלקים תורידם וגו' חוזר על יושבי קרנות שמבלים זמנם היקר לבטלה.
תשובת הרב אליהו בנימין מאדאר (ישיבת כסא רחמים): כן המנהג, כמו שעושים סיום בשיעורים של הדף היומי וכיוצא בהם, שיש רב המוסר שיעור, וכולם מקשיבים. והטעם, כי שומע כעונה, וכאילו כולם סיימו. וכמו שעושים שמחת תורה ביום שמיני עצרת, על סיום קריאת התורה. ואף שאמרו חז"ל בעירובין (דף נ"ג סע"ב ודף נ"ד ע"א), שצריך להוציא דברי תורה בפיו ויקרא בקול, כאן, שהרב המוסר השיעור אומר בקול, נראה דשפיר דמי. והמחמיר לעצמו לקרוא עמו בפיו, תבוא עליו ברכה.
תשובת הרב רזיאל כהן (ישיבת כסא רחמים): איני יודע כמה זמן ביום יש לך ללימוד תורה. אך ראשית צריך לדעת שהדבר החשוב ביותר הוא לימוד ההלכה למעשה (כמו שכתבו האחרונים ביורה דעה סימן רמ"ו בשם הדרישה), אם בנוסף לזה יש לך זמן גם לגמרא - אשריך! לעצם שאלתך, לעניות דעתי אם ההספק ממלא אותך בסיפוק - אכן עדיף שתוותר על התוספות ותסתפק בגמרא ורש"י (וכך הורה לנו מורי ורבי הגאון רבי משה לוי זצ"ל שלא ללמוד תוספות במסגרת לימודי הבקיאות). תוכל גם להחליף את לימוד התוספות - בלימוד פסקי הרא"ש שהוא קל ותמציתי יותר. אך אם אין לך ענין בהספק - חבל לוותר על לימוד התוספות, ויגיעתך להבין דבריהם, אין ערוך אליה, ולפום צערא - אגרא.
תשובת הרב מצליח חי מאזוז (ישיבת כסא רחמים): 1. אומרים נוסח ההדרן המופיע בתלמוד. 2. נוסח הקדיש המופיע בש"ס (ויש שם טעות וצריך לומר "דהוא עתיד לחדתא" (ולא "לאתחדתא"), וכן נדפס בקדיש בסידורי תשעה באב).
תשובת הרב פנחס זביחי: מותר לעשות סיום מסכת וסעודת מצוה שלאחריה, לכמה סיומי מסכתות ביחד, בין שעושים זאת לשני בני אדם שסיימו שתי מסכתות, בין אם שניהם סיימו את אותה מסכת, ובין אם סיימו מסכתות שונות, ובין אם אדם אחד שסיים מספר מסכתות ורוצה לעשות סעודה אחת. כמו כן, שני אחים שסיימו שתי מסכתות, ובין אם למדו את אותה מסכת, מותר להם לעשות סיום משותף ואין בזה חשש משום עינא בישא וכו' כי כל זה כבודה של תורה לעשות את המצוה בעסק גדול ובשמחה מרובה.
תשובת הרב יעקב שכטר: לשואל הנכבד. כל השאלות נובעות מאותו השורש, ונקדים לבארו. אי אמירת תחנון, יסודה בכך שהיום הוא יום טוב. ויום טוב אינו יום שמתאים להרבות בו בתחנונים. וזאת לא רק כשהיום טוב הוא כללי, אלא גם ביום טוב פרטי, ובדרך כלל בעל היום טוב, יכול לגרור איתו את כל הציבור ולפוטרו מאמירת תחנון. דוגמאות ליום טוב פרטי: חתן בשבעת ימי המשתה, בעלי ברית (אבי הבן, המוהל והסנדק). ישנה הלכה אחרת לגמרי, שסעודת מצווה דוחה חיוב תענית, או איסור אכילת בשר בשבוע שחל בו תשעה באב, וכדומה. יש לשים לב, שיום בו נערכת סעודת מצווה, אינו נחשב יום טוב לשום דבר ועניין. הסעודה הנערכת ביום זה איננה משנה את הגדרתו ליום טוב, אלא שהסעודה עצמה בכוחה לדחות איסורי אכילה מסויימים כפי שנתבאר. לכן, יום של סיום מסכת, אף כשנערכת בו סעודת מצווה של סיום, אינו יום טוב כלל ואין שום סיבה לא לומר בו תחנון, אף שסעודת המצווה יכולה להתיר אכילה בתענית יאר-צייט, או תענית בכורות בערב פסח, או בשר בימים שלפני תשעה באב. וידוי דינו לכל היותר כמו תחנון, ואין סיבה שלא לאומרו ביום הסיום. כמו כן, קריאת שמע על המיטה ודאי נאמרת כרגיל. הזמן היחיד בו מצינו קצת קולא לגבי קריאת שמע הוא בליל הסדר שהוא ליל שימורים מן המזיקין. גם הנוהג לומר קריאת שמע עם וידוי, אין סיבה לשנות מכל יום. כנ"ל לגבי תיקון חצות, שלכל היותר הוא כתחנון, ואין סיבה להימנע מלאומרו כרגיל גם ביום הסיום. אם מתפללים מנחה ממש באמצע סעודת הסיום, יש מקילין שלא לומר תחנון או וידוי, ולשיטתם כל משתתפי הסעודה אינם אומרים וידוי ותחנון.
תשובת הרב יעקב שכטר: הסיום הוא חד פעמי בהחלט. לאחר שהלומד סיים את המסכת הרי לימודה נסתיים. לקריאה נוספת של הקטע האחרון אין כל משמעות. עם זאת יש לציין, שיש רבנים הפוסקים שגם מי שלא שמע את הסיום יכול להיפטר מתענית בכורות על ידי השתתפות בסעודת הסיום. ייתכן שבשעת הדחק, אם קשה מאד להשיג סיום אחר, ניתן לסמוך על דעה מקילה זו, וכל עוד המסיים וידידיו עדיין אוכלים בסעודת הסיום, יכול הוא להשתתף בסעודה זו ולהיפטר בכך מהתענית.
תשובת הרב יעקב שכטר: לא. אין לזה שום משמעות בהלכה. סיום מסכת קטנה, הוריות למשל, שיש בה סך הכל מעט יותר מ12 דפים, הוא סיום גמור, מה שאין כן סיום של חצי דבר. חצי מסכת גדולה, כמו מסכת שבת למשל, למרות שחצי המסכת מכיל קרוב ל-80 דפים, למעלה מפי 6 ממסכת הוריות כולה, ובכל זאת סיום זה לא. יש כאן באמת רעיון מעורר מחשבה. השמחה היא על גומרה של מצווה. על הבאת דבר לידי השלמתו. יש בחינה שעבודה קטנה ומושלמת ערכה רב מעבודה ענקית שלא הושלמה.
תשובת הרב דוד כוכב: שלום רב! אכן ניתן ללמוד בלי תוספות, אבל לימוד עם תוספות יש בו תוספת רבה. כשמוזכרת בתוספות סוגיה אחרת רצוי קודם ללמוד אותה היטב. יש ספרים שמסבירים את התוספות, למשל ספר מי מנוחות וספר שערי תוספות. גם המהרש"א המהר"ם והמהרש"ל מסבירים את תוספות, אך לפעמים הם קשים ללימוד אף יותר מהתוספות עצמו. בפעמים רבות דברי תוספות מופיעים בניסוח ברור יותר בתוספות הרא"ש או ראשונים כרשב"א וריטב"א ועוד. בדרך כלל רצוי לקרוא מספר פעמים, מבינים בפעם הרביעית בערך. לצורך בהירות הבנת מבנה התוספות - ניתן לחלק את התוספות לחלקים תוך שימת לב למילות המפתח: וא"ת, וי"ל, וכדומה. ואז למתוח קו מתחת למילות מפתח אלו, או להציג כל חלק בצבע אחר, או בשורה נפרדת. והעיקר, אמר ר' חיים וולוז׳ין בשם הגר"א: עקשן יצליח!
תשובת הגרי"ש אלישיב: אין צורך במניין לסיים מסכת בערב פסח, הבכור רשאי לעשות סיום לבד ולאכול לבד את הסעודה שלאחר הסיום. ואף רשאי לומר את נוסח ההדרן. (מתוך: אשרי האיש פסקי הגרי"ש אלישיב, בעריכת הרב יחזקאל פיינהנדלר, מועדים פרק נה סעיף ט)
תשובת הגרי"ש אלישיב: מי שסיים מסכת זמן רב לפני פסח רשאי להשאיר את הקטע האחרון לסיום בערב פסח על מנת להפטר מתענית בכורות. אם שכח להשאיר קטע אינו רשאי לסים אותה שוב בערב פסח. (מתוך: אשרי האיש פסקי הגרי"ש אלישיב, בעריכת הרב יחזקאל פיינהנדלר, מועדים פרק נה סעיף ח)
פורום פורטל הדף היומי
תשובת הרב יעקב שכטר: השימוש של להחיות מתים, אינו הולך על העולם שהוא יעשה זאת, אלא שהעולם ההוא מעותד לנושא זה של תחיית המתים, וכאילו נאמר העולם שעתיד הן להתחדש, והן שיחיו בו המתים. וכמו שאר הייעודים העתידיים שנזכרים בהמשך הקדיש שכולם יקרו באותו עולם שאנו מייחלים לו.
תשובת הרב יעקב שכטר: יותר נכון לסיים את המסכת ואז ליטול ידיים לסעודה. כך המנהג הנפוץ, ולא רק לגבי "סיום", אלא בכל מצווה שעושים לכבודה סעודה, מקיימים את המצווה ואז מתיישבים לסעודה, כמו סעודת נישואין לאחר החופה, או סעודת מילה לאחר המילה וכדומה [מלבד פדיון הבן שיש נוהגים מסיבה מסוימת ליטול ידיים בדווקא קודם הפדיון]. ולגבי "סיום", ייתכן שכיוון שכל עניין הסעודה הוא שמחת הסיום, הרי זה אף יותר נכון מלגבי שאר מצוות, קודם לסיים ורק אז להתחיל את הסעודה, שהרי כל עוד לא סיימו אין סיבה למסיבה. עם זאת ראוי להדגיש, שכל זה לגבי שאלת השואלים "מה יותר נכון", אבל ודאי שגם אם נטלו ידיים ואחר כך סיימו הרי זו סעודת סיום לכל דבר ועניין. ואם יש סיבה לעשות כן, כגון שרואים שהזמן מתעכב והציבור רעב, או טעמים דומים, אפשר לנהוג כך לכתחילה. ואף ישנם מצבים שאולי אף כדאי לעשות כך, כגון אם יש לשער שאחרי שהציבור יתחיל את הסעודה וישב במקומו בניחותא, הוא יהא קשוב יותר למסיים, ונמצאת התורה מתכבדת בכך.
תשובת הרב אליעזר שלמה שיק (שאלות ותשובות בחסידות ברסלב, חלק כ"ג, עמ' קצ-קצב): בעזרת השם יתברך, יום רביעי ז' תשרי בין כסה לעשור ה'תשע"ד שלום וברכה אל יצחק נרו יאיר לנכון קיבלתי את מכתבך. מה אומר לך, אין עוד לימוד יותר חשוב כמו לימוד גמרא, ורבינו ז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ג') שעל ידי לימוד גמרא, בפרט בלילה, על ידי זה לא יזיק לו שום קול של מנגן רשע, ופירש מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות, אפוטרופוס, הלכה ג') שלא רק ממנגנים רשעים לימוד גמרא מציל אלא אפילו מכל הקולות של הרשעים זה מציל, היינו כי צריכים מאוד לשמור מקול של רשע, שאמר רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן מ"ג) שהדיבורים של הרשע שהוא בר דעת מולידים ניאוף בהשומע וכו', ועל ידי שאדם זהיר בלימוד גמרא ניצל מכל אלו הקולות של הרשעים שלא יזיקו לו. ולכן אשרי מי שזוכה ללמוד בכל יום דף גמרא, שזה מציל אותו מכל הצרות ופגעי ומקרי הזמן וכו', ואם בני אדם היו יודעים מה זה לימוד דף גמרא בכל יום וכו', היו מוסרים את נפשם שהלימוד הראשון ביום יהיה דף גמרא. הרב הקדוש רבי יהושע מבעלזא זי"ע אמר בשם אביו הקדוש השר שלום זי"ע, שדף גמרא עם רש"י מסוגל להצלחה, והוא בעצמו אמר: ראיתי אנשים שכבר היו בנעוריהם בדיוטא התחתונה רחמנא ליצלן וכו', אבל לקחו את עצמם ללמוד בכל יום דף גמרא, ועל ידי זה יצאו אפילו מהנסיונות הקשים והמרים שעברו עליהם וכו', וזה שעמד להם, ונחלצו מבור תחתיות, והצליחו להתחזק ולהתגבר על היצר, עד שעלו ונתעלו לתלמידי חכמים מופלגים ומורי הוראה בישראל. הרי שלך לפניך, מה זה ללמוד בכל יום דף גמרא. והעיד יהודי בשם ר' אברהם לוי ז"ל שהיה חשוך בנים הרבה שנים, ונסע אל השר שלום מבעלזא זי"ע, וביקש מאוד על ילדים, ענה ואמר לו בזו הלשון: "אברך, הלא אתה יכול ללמוד, אם תלמד בכל יום דף גמרא, תזכה לזרע של קיימא", וקיים את זה בעקשנות גדולה מאוד, ונולדו לו אחר כך שבעה-עשר ילדים, אשרי מי שחזק בלימוד דף גמרא, ומוסר את נפשו על לימוד זה. מה אומר לך, אשרי מי שיהיה חזק בלימוד דף היומי בכל יום, שאין לזה שום שייכות לשום מפלגה וכו', ואף שיש מפלגה מסויימת וכו' שהתיישבה על הדף היומי, כאילו היא לקחה את זה בירושה וכו', ובשביל זה הרבה גדולי עולם וצדיקי הדור התנגדו לזה וכו', רק מפני שהמפלגה הזאת אימצה את זה עבורם כדי לעשות תעמולה למפלגה שלהם וכו', אבל היום רואים שרוב רובם של אלו שלומדים את הדף היומי, אין להם שום שייכות למפלגה הזו, והחלק הכי גדול אפילו לא יודע מהמפלגה הזו וכו', כי לא מעניין אותם כל הפוליטיקה של הבל, והם לומדים דף גמרא לשם אל עולם, כי מרגישים כל מיני טעמים בלימוד דף גמרא בכל יום, ולכן אשרי מי שאינו מטעה את עצמו כלל ולומד בכל יום דף גמרא כפי סדרת הדף היומי, ועל ידי זה יאיר לו מלך הכבוד בעצמו. ולכן ראה ללמוד בכל יום את הדף היומי, כי דף גמרא ליום זה חיות לנפש, ואשרי מי שחוטף בכל יום דף גמרא אפילו בגרסא, ואין לתאר ואין לשער את המעלה הנוראה הזו של לימוד דף גמרא ביום, והרב הקדוש רבי שלמה מזוויעהל זי"ע אמר: כשאדם אינו לומד כל יום דף גמרא, הפנים שלו נעשים כצורה של חיה ובהמה וכו', ולכן אשרי מי שזוכה לחטוף בכל יום דף גמרא, שזה מזכך את האדם, וכל זמן שאדם חזק ללמוד בכל יום דף גמרא, זה ישמור אותו מכל רע. וחכמינו הקדושים אמרו (סנהדרין כ"ד.) במחשכים הושיבני כמתי עולם - אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל; ולכאורה איך יכולים לומר על תלמוד בבלי את הלשון הזו שהושיבני בחושך כמתי עולם? אלא הפירוש הוא אחרת - דיקא מחמת שאנחנו נמצאים בגלות מרה מאוד שחושך לנו ולא אור, והושיבו אותנו במחשכים, ואנחנו נדמים בגלות כמו מת, מה יכול להחיותנו? על זה אמר רבי ירמיה - זה תלמודה של בבל, היינו ללמוד הרבה תלמוד בבלי. ואמר רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן רי"ד) שהקליפה המחטאת את העולם בכל מיני לכלוך נקראת לילי"ת, שעולה כמספר תלמו"ד, ועל ידי לימוד תלמוד מבטלים אותה לגמרי, והשם של הקליפה נקרא על שם יללה שאדם מילל מרוב צער ומרירות שעוברים עליו, ומאבדת לו את הרצון לשוב אליו יתברך, וכן נקראת על שם לילה, שאז הוא זמן חושך, ועל ידי לימוד תלמוד מאיר לו הלילה בסוד (תהלים קל"ט) "ולילה כיום יאיר", ולכן אשרי מי שלומד תמיד גמרא שהיא תלמוד, שעל ידי זה יאיר לו אפילו בגלותו המר, ויאיר עליו מלך הכבוד אורו יתברך.
