תשובת הרב דוד לאו:
כבכל שנה, את שיעור הדף היומי שאנחנו לומדים בכל יום בבקר, ביום זה נלמד בלילה, במוצאי תשעה באב.

תשובת הרב אברהם יוסף:
א. אם הנגיעה במנוף גורמת למערכת חשמלית לפעול אסור. בדרך כלל אין קשר בין המנוף למערכת החשמל, לכן בדרך כלל מותר.
ב. בפני כל תלמיד חכם שעובר בתוך ארבע אמות (=כשני מטר), חובה לקום מלוא קומתו. בפני רבו המובהק שרוב ידיעותיו "בהלכה" ממנו, צריך לקום עד שייעלם מן העין או שישב, כמו בכבוד אביו ואמו.
ג. גם באמצע ברכות ק"ש וברכת המזון חובה לעמוד, לכן יעצור מדיבורו ויעמוד וכשישב ימשיך לברך.

תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה
בעניין לימוד גמרא לנשים נכתבו בשנים האחרונות אין סוף מאמרים. עיקרם טען שלוש טענות:
א. מעולם לא היה איסור לימוד תורה לנשים, וגם המילים "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים" אינו איסור כולל על לימוד תורה לנשים כי אם הדרכה המתייחסת לנשים חשודות על ניצולם של דברי תורה לדברים אסורים.
ב. ישנו שינוי של ממש בדמות האישה (לא שינוי הלכתי ח"ו כי אם שינוי מציאותי, בתחום ההשכלה והתפקוד בחברה), ואין היא עוד אותה אישה המצויה בשולי החברה וההשכלה. לפיכך, לא ייתכן כי דווקא בענייני תורה תישאר בורה.
ג. גם לדעת הסבורים כי אישה אסורה בתלמוד תורה אין היא אסורה בעניינים הנוגעים לה, כגון הלכות, דברי אמונה וכדו'. אם מדובר במי שעניין הגמרא נוגע לה הדבר כלול בתוך הדברים. למעשה, מרגע שהתחילו נשים ללמוד רש"י על התורה או רמב"ן הן לומדות חלקים נכבדים מהגמרא, גם אם אין מדובר בספר הגמרא עצמו.
על כן, לא זו בלבד שאין איסור, כי אם זוהי קדושה של ממש לבנות את הקשר המשפחתי גם על גבי תלמוד תורה.
אם זה הדבר שמביא אתכם לרמה זו, הדבר מבורך. יש בוודאי גם דרכים אחרות, וצריך לבדוק מה כדאי לעשות.
כל טוב

תשובת הרב אברהם יוסף:
מצוה ללמוד עם התפילין, ובלבד שלא ידבר עמהם דברים בטלים.

תשובת הרב יובל שרלו:
בוודאי.
מה ההבדל?

תשובת הרב דוד לאו:
ראשית, איחוליי, תזכה להוסיף ולהתחיל ולסיים מסכתות רבות.
למעשה, היו שדנו לאסור לסיים שתי מסכתות כאחד, מפני שאין עושים מצוות חבילות חבילות (ספר קרית ארבע, ליקוטים סי' קכז, שו"ת ויען אברהם או"ח סי' נ). למעשה מקילים בדבר ואפשר לעשות סיום אחד על שתי מסכתות.
לגבי סיום מסכת בשבת, אפשר לעשות סיום בשבת. אין כאן עירוב שמחות, לדעת רוב הפוסקים שממילא אין מצות שמחה בשבת.

תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה
תשובות שונות ניתנו לשאלה זו במשך הדורות. בעלי המוסר היו מפנים אותך לעבודה רוחנית מאומצת ומתמדת כדי להשתחרר מ"הנגיעות" אפילו אם היה הדבר בא על חשבון לימוד תורה בפועל, ואילו חלק מבעלי התוספות היו אומרים לך שזה בגדר "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שהרי אינך לומד ממגמת קנטור ח"ו, אלא שמצורפות לזה מגמות זרות, ועל כן המשך ללמוד ולהתפתח.
בין שלל התשובות האחרות שניתנו אני סובר את זו הבאה: האפשרות הפנימית והעצמית להבחין בין ה"לשמה" לבין "שלא לשמה" קיימת רק בשעות מבחן, לאמור: קיימת אחדות נשמתית בין המגמות הטובות והפסולות, ולא ניתן לערוך הבחנה חדה באופן פנימי בין העניין האינטלקטואלי והרצון להרשים בלי לימוד התורה האמיתי וה"נכון". אדם צריך להיות מודע לבעיה זו ולהמשיך ללמוד, תוך ניכוש העשבים השוטים הגדולים. ברם, בשעה שהוא מגיע לחומר לימודי שאין לו בו עניין, או שאין הוא מהווה בסיס לדיון בין חברים, וכל סיבת לימודו היא העובדה שאלו דברי תורה מאת ד', ואף על פי כן הוא לומד אותם באותה השקעה שהוא למד את הדברים האחרים, הוא צובע מחדש את כל לימודו בעבר, ומורה על כך שהיה זה לימוד אמיתי ונכון, וכן ח"ו להפך.
עמדה זו מבוססת על הרבה מדרשי חז"ל המלמדים זאת, והמורים כי בשעה שמבודד מרכיב ה"לשמה" מכל אלו האחרים, ובכל זאת עושים את הדבר באמת, יש בכך כדי להעיד עדות פנימית, וכן גם ליצור אווירה נשמתית ראויה.

כל טוב

תשובת הרב יוסף אלנקווה:
שואל יקר ונכבד!
הגמרא במסכת ברכות אומרת שישנה ברכה מעולה שבברכות הלא היא ברכת התורה, שאנו עם ישראל מברכים את הקדוש ברוך הוא שחיי עולם נטע בתוכנו הוא שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו הקדושה. תורה שבכתב נתן לנו ועמה תורה שבעל פה אלו הן חיי עולם הנטועים בנו מדור לדור. ואין אומתנו אומה כנודע מפי הראשונים אלא בתורותיה.
וחסד גדול עשה עמנו בורא העולם ששתל את נשמת רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא אשר ערך ואיזן וחיקר והכין לנו את המשניות שהם משנה ונשמה, והבאים אחריו תנאים ואמוראים עד חתימת התלמוד בידי רבינא ורב אשי. ומיום שנחתם התלמוד, תלמודה של בבל, וראשון לו התלמוד המערבי של ארץ ישראל, לא פסקה ישיבה מאבותינו שלא הגו ולמדו וקראו את התלמוד. ואבותינו שהיה לבם פתוח כאולם למדו תלמוד שהיה שגור בפיהם ללמדו ובלבבם לעשותו כמו שיהודי רגיל לומר "אשרי" בעל פה מתחילה ועד סוף.
וברוך ה' שזכינו בעיקר בדור האחרון וממש ממש בשנתיים שלוש האחרונות ששיעורי דף יומי מצויים בכל מקום ובכל אתר והנך יכול לשמוע ולראות אף בכל אמצעי התקשורת המשוכללים ביותר שיעורי תלמוד, תמידין כסדרן מסכת אחר מסכת, דף אחר דף.
ואחד הדברים המופלאים והיפים שיש בלימוד הוא שאדם קובץ יד על יד, וכדברי האו"ח הקדוש בפרשת תבוא: "ואומרו ולקחת - על דרך אומרו בספר הזוהר (ב' קס"נ) כי כל יום אשר יעשה האדם מהמוות ומעשים טובים בעודו חי מתקבץ יד על יד עד יום נסיעתו ובהם מקבל פני המלך כדרך אומרו 'והלך לפניך צדקך'".
ואמרו חז"ל, היום אדם לומד משנה, ועוד משנה, וככה אוסף לו עוד ועוד משניות ודפים, ועימם יתקדם מעלה מעלה. וכל הקובע עיתים לתורה, ערכו עצום ומופלג, ובפז לא יסולא ערכו.
והנה, למשל מסכת ערכין שלנו של היום לכאורה נראית במובן מה רחוקה ולא מעשית יישומית, אבל כמה מוסר אפשר ללמוד ממנה, על זהירות הדיבור, וחלות הדיבור של האדם. ולהבין שאין ערך לאדם אלא ערכה של תורה. ולא בכדי ענייני לשון הרע ושמירת הלשון מבוארים במסכת זו, וכן כל מסכת ומסכת יש לך הדרכה רוחנית והלכתית בכל תחומי החיים.
על כן קבע עיתים לתורה, וכאשר תדבק בדף היומי תרגיש מה רב טוב הצפון בו ללומדיו.