תשובת הרב יוסף אלנקווה: שלום לשואל! ראשית, שאלותיך אינן לטורח עלי כמו כל שאר השאלות באתר שהנני שמח לקבלן ולהשיב כפי היכולת ומיעוט ערכי ואין צורך ועניין לשלוח חד פעמי. בלי נדר, הנני לרשותך. ראשית, דף גמרא תמיד טוב, זה כמו תהילים. ואדרבה, בגמרא שלבך חפץ לְמד ובהתמדה דף אחד ליום דף אחד ליום בסדר ערב תמידין כסדרן. לגבי הדף היומי: אמנם בני ישיבות אינם רגילים בו בדרך כלל היות והם עסוקים במסכתות הישיבתיות, אך אם בכל זאת תרצה אתה יכול ללמוד את הדף בצורה הטובה ובעמל ויש יתרון בלימוד קבוע ותמידי זה. ועכשיו למשל יש גם בהוצאת "מאורות" חידוש עם תמצית ההלכה עניין המזכיר את פועלו הגדול של מרן הרב קוק זצ"ל בביאור ההלכה בהלכה ברורה באופן שתוכל לשלב את פסקי ההלכות עם לימוד הגמרא. על כן הנני מייעצך, שתלמד את הגמרא שלבך נוטה, ואם תרצה אל תחשוש מהדף היומי ויש עדיפות מצד המחוייבות הכללית. ומכל מקום הזהר לא להתחייב ליותר מדי עכשיו מפני הכלל "תפסת מרובה לא תפסת". בהצלחה, ויהי ה' עמך.
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה בעניין לימוד גמרא לנשים נכתבו בשנים האחרונות אין סוף מאמרים. עיקרם טען שלוש טענות: א. מעולם לא היה איסור לימוד תורה לנשים, וגם המילים "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים" אינו איסור כולל על לימוד תורה לנשים כי אם הדרכה המתייחסת לנשים חשודות על ניצולם של דברי תורה לדברים אסורים. ב. ישנו שינוי של ממש בדמות האישה (לא שינוי הלכתי ח"ו כי אם שינוי מציאותי, בתחום ההשכלה והתפקוד בחברה), ואין היא עוד אותה אישה המצויה בשולי החברה וההשכלה. לפיכך, לא ייתכן כי דווקא בענייני תורה תישאר בורה. ג. גם לדעת הסבורים כי אישה אסורה בתלמוד תורה אין היא אסורה בעניינים הנוגעים לה, כגון הלכות, דברי אמונה וכדו'. אם מדובר במי שעניין הגמרא נוגע לה הדבר כלול בתוך הדברים. למעשה, מרגע שהתחילו נשים ללמוד רש"י על התורה או רמב"ן הן לומדות חלקים נכבדים מהגמרא, גם אם אין מדובר בספר הגמרא עצמו. על כן, לא זו בלבד שאין איסור, כי אם זוהי קדושה של ממש לבנות את הקשר המשפחתי גם על גבי תלמוד תורה. אם זה הדבר שמביא אתכם לרמה זו, הדבר מבורך. יש בוודאי גם דרכים אחרות, וצריך לבדוק מה כדאי לעשות. כל טוב
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה, א. אין הלכות מיוחדות ל"סיומים". ברם, הדבר לא נשמע מחויב על פי ההיגיון, ורבים שומרים מסכתות. ב. לפיכך, אפשר לסיים מגילה, וכשם שסיימת מגילה כן תזכה לסיים עוד מסכתות רבות אחרות. כל טוב
תשובת הרב אברהם יוסף: מצוה ללמוד עם התפילין, ובלבד שלא ידבר עמהם דברים בטלים.
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה בוודאי. כל טוב
תשובת הרב יובל שרלו: בוודאי. מה ההבדל?
תשובת הרב רצון ערוסי: לפי המשנה באבות: בן עשר למשנה, עד גיל חמשה עשרה. ובן חמש עשרה לתלמוד. יש מסכת נידה, ולכן מבחינה עקרונית, הילד היהודי לומד שהאשה נקנית בביאה, ולומד על דמים טמאים במסכת נידה. ואין בכך כלום. כי הלימוד הוא בקדושה ובטהרה. הבעיה היא שלימוד משנה בגילים שבין 10-15 הוא יותר לימוד של גרסה ושינון. בעוד שלימוד התלמוד הוא פרטני ומעמיק. ולכן נראה שאסור לילד בגיל עשר להשתתף בשיעור כזה. אלא אם כן רב גדול תהה על קנקנו, אישיותו ומידת הבנתו. ואישר זאת. לעומת זאת, ילד בן 15 רשאי להשתתף, אבל יש להכין אותו לקבוצה שיש בה לימוד עניינים אלו, ולקדושה שיש בחיים אלו, כמי שעושים רצונו של המקום. וה' יאיר עיני בניך במאור תורתו ותזכה שזרעך יהיה זרע קודש.
תשובת הרב דוד לאו: ראשית, איחוליי, תזכה להוסיף ולהתחיל ולסיים מסכתות רבות. למעשה, היו שדנו לאסור לסיים שתי מסכתות כאחד, מפני שאין עושים מצוות חבילות חבילות (ספר קרית ארבע, ליקוטים סי' קכז, שו"ת ויען אברהם או"ח סי' נ). למעשה מקילים בדבר ואפשר לעשות סיום אחד על שתי מסכתות. לגבי סיום מסכת בשבת, אפשר לעשות סיום בשבת. אין כאן עירוב שמחות, לדעת רוב הפוסקים שממילא אין מצות שמחה בשבת.
תשובת הרב דוד לאו: אם יש לך אפשרות למצוא שיעור של דף יומי, עדיף כך, ואז יש לך קביעות מחייבת, והיקף של תורה. אם חלילה אינך מוצא שיעור קבוע לידך (דבר לא שכיח), קבע לימוד יומי שלך בגמרא ורש"י, ולאחר מכן לימוד יומי קצר של משנה ברורה. את קריאת שנים מקרא ואחד תרגום שמור לליל שבת, או שבכל יום תקדיש לכך חמש דקות, ומה שיישאר תשלים בשבת. לגבי קריאת תהילים, אמנם דוד המלך ע"ה ביקש מהקדוש ברוך הוא שתחשב אמירת תהילים כנגעים ואהלות, אבל מרוב הפוסקים משמע שהקדוש ברוך הוא לא נענה לו בכך, ואמירת תהילים מעלה גדולה בה, אבל אינה במקום לימוד תורה. אגב, שאל פעם יהודי את רבי ישראל מסלנט שאלה דומה, והציע לו רבי ישראל ללמוד מוסר, והסביר לו שאחרי לימוד מוסר יתברר לו שיש לו שעתיים פנויות ביום... אני מניח ששאלת מפני שזו האפשרות שלך כרגע. נראה לי שהסדר שכתבתי לך הוא הנכון. איחוליי להצלחתך.
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה תשובות שונות ניתנו לשאלה זו במשך הדורות. בעלי המוסר היו מפנים אותך לעבודה רוחנית מאומצת ומתמדת כדי להשתחרר מ"הנגיעות" אפילו אם היה הדבר בא על חשבון לימוד תורה בפועל, ואילו חלק מבעלי התוספות היו אומרים לך שזה בגדר "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שהרי אינך לומד ממגמת קנטור ח"ו, אלא שמצורפות לזה מגמות זרות, ועל כן המשך ללמוד ולהתפתח. בין שלל התשובות האחרות שניתנו אני סובר את זו הבאה: האפשרות הפנימית והעצמית להבחין בין ה"לשמה" לבין "שלא לשמה" קיימת רק בשעות מבחן, לאמור: קיימת אחדות נשמתית בין המגמות הטובות והפסולות, ולא ניתן לערוך הבחנה חדה באופן פנימי בין העניין האינטלקטואלי והרצון להרשים בלי לימוד התורה האמיתי וה"נכון". אדם צריך להיות מודע לבעיה זו ולהמשיך ללמוד, תוך ניכוש העשבים השוטים הגדולים. ברם, בשעה שהוא מגיע לחומר לימודי שאין לו בו עניין, או שאין הוא מהווה בסיס לדיון בין חברים, וכל סיבת לימודו היא העובדה שאלו דברי תורה מאת ד', ואף על פי כן הוא לומד אותם באותה השקעה שהוא למד את הדברים האחרים, הוא צובע מחדש את כל לימודו בעבר, ומורה על כך שהיה זה לימוד אמיתי ונכון, וכן ח"ו להפך. עמדה זו מבוססת על הרבה מדרשי חז"ל המלמדים זאת, והמורים כי בשעה שמבודד מרכיב ה"לשמה" מכל אלו האחרים, ובכל זאת עושים את הדבר באמת, יש בכך כדי להעיד עדות פנימית, וכן גם ליצור אווירה נשמתית ראויה. כל טוב
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה. ראשית, יישר כוח על קביעות עיתים בתורה. זו דרכו של אדם מישראל, ובעהי"ת יהיו לך כוחות להתמיד בכך כל חייך. הדבר מאוד מאוד תלוי בנסיבות. באופן עקרוני עדיף העיון, כיוון שאתה שוקע לתוך התורה עם רוחב ועומק יותר גדולים מהאישיות. ברם, מנסיוני למדתי כי אין מדרבן יותר מהדף היומי. על כן, אם אתה מחזיק מעמד בלימוד בעיון, ולא תלמד פחות בשל אי המחוייבות להספק - למד בעיון. אם אתה מכיר את עצמך ומעריך כי הלימוד בעיון יידחה פעמים רבות ביתר קלות מזה של הדף היומי - למד דף יומי. אם אתה יכול ללמוד דף יומי כל יום, ולעיתים יישאר לך פנאי להעמיק בו - זה הטוב ביותר. כל טוב ויישר כוח
תשובת הרב יוסף אלנקווה: שואל יקר ונכבד! הגמרא במסכת ברכות אומרת שישנה ברכה מעולה שבברכות הלא היא ברכת התורה, שאנו עם ישראל מברכים את הקדוש ברוך הוא שחיי עולם נטע בתוכנו הוא שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו הקדושה. תורה שבכתב נתן לנו ועמה תורה שבעל פה אלו הן חיי עולם הנטועים בנו מדור לדור. ואין אומתנו אומה כנודע מפי הראשונים אלא בתורותיה. וחסד גדול עשה עמנו בורא העולם ששתל את נשמת רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא אשר ערך ואיזן וחיקר והכין לנו את המשניות שהם משנה ונשמה, והבאים אחריו תנאים ואמוראים עד חתימת התלמוד בידי רבינא ורב אשי. ומיום שנחתם התלמוד, תלמודה של בבל, וראשון לו התלמוד המערבי של ארץ ישראל, לא פסקה ישיבה מאבותינו שלא הגו ולמדו וקראו את התלמוד. ואבותינו שהיה לבם פתוח כאולם למדו תלמוד שהיה שגור בפיהם ללמדו ובלבבם לעשותו כמו שיהודי רגיל לומר "אשרי" בעל פה מתחילה ועד סוף. וברוך ה' שזכינו בעיקר בדור האחרון וממש ממש בשנתיים שלוש האחרונות ששיעורי דף יומי מצויים בכל מקום ובכל אתר והנך יכול לשמוע ולראות אף בכל אמצעי התקשורת המשוכללים ביותר שיעורי תלמוד, תמידין כסדרן מסכת אחר מסכת, דף אחר דף. ואחד הדברים המופלאים והיפים שיש בלימוד הוא שאדם קובץ יד על יד, וכדברי האו"ח הקדוש בפרשת תבוא: "ואומרו ולקחת - על דרך אומרו בספר הזוהר (ב' קס"נ) כי כל יום אשר יעשה האדם מהמוות ומעשים טובים בעודו חי מתקבץ יד על יד עד יום נסיעתו ובהם מקבל פני המלך כדרך אומרו 'והלך לפניך צדקך'". ואמרו חז"ל, היום אדם לומד משנה, ועוד משנה, וככה אוסף לו עוד ועוד משניות ודפים, ועימם יתקדם מעלה מעלה. וכל הקובע עיתים לתורה, ערכו עצום ומופלג, ובפז לא יסולא ערכו. והנה, למשל מסכת ערכין שלנו של היום לכאורה נראית במובן מה רחוקה ולא מעשית יישומית, אבל כמה מוסר אפשר ללמוד ממנה, על זהירות הדיבור, וחלות הדיבור של האדם. ולהבין שאין ערך לאדם אלא ערכה של תורה. ולא בכדי ענייני לשון הרע ושמירת הלשון מבוארים במסכת זו, וכן כל מסכת ומסכת יש לך הדרכה רוחנית והלכתית בכל תחומי החיים. על כן קבע עיתים לתורה, וכאשר תדבק בדף היומי תרגיש מה רב טוב הצפון בו ללומדיו.
תשובת הרב יוסף אלנקווה: שלום לכם, מצות התפילה חשובה היא מאוד ובעיקר שיש עמה תורה וככה נהגו ישראל שבכל הדורות לחבר את עמודי העולם, תורה ועבודה זו תפילה וגמילות חסדים, ובבתי כנסיות צריכים להיות בתי מדרשות ואשרי כל מי שקובע שיעור ומזכה את הרבים. וככה נהגו גדולי האמוראים שחברו והעדיפו להתפלל דווקא במקום הלימוד כדברי הגמרא במסכת ברכות ל ע"ב: "רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא הוו מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי". והנה בלימוד תורה חייבים כולם כדברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק א , והיום כ' בטבת יום הסתלקותו זכותו תגן עלינו אמן, שכתב כך: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו". ואכן כלל המתפללים צריכים ללמוד לפחות דף יומי, אבל אפשר שחלק לא יכולים באותה השעה או שלומדים במקום אחר או שאר מיני אונסין. וראוי שתשתדלו להרחיב היריעה ככל שתוכלו וחבר מביא חבר חברא חברא אית ליה. הלימוד כולל סעודת סיום מהרבה בחינות: גם שעושין סעודה לגמרה של תורה כדברי חז"ל שזו מצוה בפני עצמה וגם לזכות את הרבים בדברי תורה וגם לעודד ולפרסם עושי מצוה שזה אינו לגאווה אלא להרחיב מעגל הלומדים. כאשר מנורה דולקת למתפלל או ללומד תורה אף אם יחיד הוא הנה זה אור גדול וזה הייעוד של בית הכנסת וכולם ישמחו בלומד. וברשותך אספר לך שני סיפורים: על הנצי"ב עליו השלום מסופר שבלילה מאוחר ראה אור בישיבה, הלך וראה תלמיד אחד לומד, שאלו למה כל האורות דולקים הלא די בטור אחד של מנורות, כיבה חלק מהאורות וחזר לביתו והתלמיד נשאר ללמוד. כעבור כמה דקות חזר הרב לבית המדרש בשעה כל כך מאוחרת והדליק את כל האורות, שאלו התלמיד למה? אמר לו הנצי"ב: אחד שלומד בלילה שקול ככולם ואם אתה לומד יותר טוב עם יותר אור, זה חשוב וההוצאה משתלמת. סיפור שני: שני תלמידי חכמים צנועים בירושלים בימי הצנע שבצנע למדו תורה בחצות לילה והרעב הציק להם ממש. אמר אחד לחברו: איך נלמד הרי אנו רעבים? חיפשו בבית הכנסת ומצאו בארון פרוסת לחם קשה ויבשה. איך נאכל פרוסה קשה? שאלו. ראו שבמנורת השמן - קאנדיל - נשאר קצת שמן, אמרו: נתבל הפרוסה בשמן, שאל אחד: והרי שמן זה הוקדש למאור ואיך נמעל בו? נענה חבירו ואמר: שמן למאור למה נתרם? כדי שילמדו תורה לאורו, אנו אוכלים למה? כדי ללמוד תורה. עשו מעשה, הטבילו פרוסה יבשה וקשה במעט שמן ולמדו תורה בקדושה וטהרה. סעודת הסיום לכבוד כולם היא והנני מאמין ומשער שאתם מזמינים את כל הציבור ורבים שאינם לומדים באים, לכן הוצאה זו אינה פחותה מנרות החשמל והמזגן ושאר הוצאות בית הכנסת, ונר לאחד נר למאה. אדרבה, יבואו כולם ללמוד ולהתבשם אף אם ליום או יומיים לפתיח או לסיום ועמך כולם צדיקים. וראוי שמצד הכרת הטוב תעשו מי שברך לכלל המתפללים ולגבאים והמשתדלים בכל דבר שבקדושה ובכלל תודיעו שמי שיש אצלו יולדת או חולה חלילה יתן שמו לברכה בימי הלימוד או אם יש יארצייט להורה של מישהו הלימוד יהיה לזכותו, וישתדלו הקהל כולו להיות שותפים כולם בלימוד איש איש לפי יכולתו.
תשובת הרב רצון ערוסי: כן. אבל יש לדאוג שבסעודה ישתתפו ת"ח או אברכים, שמצבם הכלכלי אינו טוב, כי אז הנך מהנה ת"ח נזקקים מכספים אלו.
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה, קשה לי להכריע בדבר, ועל כן דבריי יהיו בתורת עצה ולא בתורת הנחיה: אני מציע להצטרף לציבור, משלוש סיבות: ראשונה בהן היא עצם השותפות בתלמוד תורה ציבורי. שניה בהן היא ה'שוט' הקיים בדף היומי, המחייב לימוד רציף, ואינו מאפשר חולשה או התבטלות. שלישית בהן היא החשיבות המרובה של החזרה, שבאופן ראשוני היא יותר חשובה מלימוד דבר חדש. על כן זו עצתי. ברם, אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ, ועל כן ביסודו של דבר אתה צריך לעשות את הדבר בו אתה מרגיש את החפץ היותר גדול. כל טוב
