הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת, חלק ו, סימן נב)
במסכת נדרים (ח), אמר רב גידל אמר רב, האומר אשכים ואשנה פרק זה, או אשנה מסכתא זו, נדר גדול נדר לה' אלהי ישראל. וכתבו הרשב"א והנימוקי יוסף שם, שאם לא קיימו עבר על מה שנאמר בתורה לא יחל דברו. וכן כתב רבינו אברהם מן ההר בפירושו לנדרים. והסביר הרא"ש בפירושו שם, שהרי הוא כנודר לתת צדקה שחייב לקיים נדרו, וכמו שאמרו בראש השנה (ו), בפיך, זו צדקה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך יורה דעה (סימן רג סעיף ו', וסימן ריג סעיף ג'). והוכיח השפתי כהן, מהלשון הנ"ל, שאפילו אם לא הוציאו בלשון נדר, אלא דרך אמירה בעלמא, אף על פי כן יש עליו תורת נדר שחייב לקיימו, כיון שנדר לדבר מצוה, ועליו ללמוד הפרק ההוא או המסכת ההיא, ושכן פסקו הסמ"ג ורבינו ירוחם. ע"ש. וכן כתב בשו"ת מהרימ"ט (חלק יורה דעה סימן כח), שמנהג העולם לידור בדברים של מצוה, ולפי שהם דברים של מצוה מתקיימים בדיבור ובאמירה בלבד, אף על פי שלא אמר לשון נדר כלל, וכמו שאמרו (ראש השנה ו) בפיך זו צדקה. ועל דרך זו מתקיימים כל נדרי צדקות והקדשות שבני אדם נודרים באמירה בלבד, ואף על גב דליתנהו לזוזי בעינייהו, ומשום בפיך זו צדקה. ע"ש. ולכאורה היה נראה לומר שבנידון שלנו אפילו אם לא התבטא בשפתיו שהוא קובע את עצמו ללמוד הדף היומי, כיון שנהג בזה זמן ממושך, נחשב הדבר עליו כנדר, ואם רוצה לבטלו צריך התרה. וכיוצא בזה כתב רבינו מהר"ם מרוטנבורג בשו"ת מהר"ם בר ברוך (דפוס פראג, סימן צח), בשם רבינו יהודה הכהן, שהרגיל להתענות בערב ראש השנה, או שלא לאכול בשר בכל ימי בין המצרים, ורוצה לחזור בו ממנהגו, מטעמי בריאות, צריך שיעשה התרת נדרים, על ידי שלשה, וכמו שאמרו בנדרים (טו), דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם, משום שנאמר לא יחל דברו. ע"כ. והובאה תשובה זו להלכה במרדכי (ריש פרק מקום שנהגו), ובספר תשב"ץ (סימן תקסד), וכן כתבו הרא"ש והר"ן בנדרים (טו ופא:). וכן פסק בשו"ת מהרי"ל (סימן קנז). וכן נפסק להלכה בטור ושלחן ערוך יורה דעה (סימן ריד סעיף א'). וכיוצא בזה כתב החכמת אדם (כלל קעא סימן יא), שמי שנהג להתענות ביום פקודת השנה של אביו או אמו, (כפי שמובא מנהג זה בטור ושלחן ערוך אורח חיים סימן תקסח, ובהגה יורה דעה סוף סימן תב), ורוצה לבטל מנהגו מסיבת חולי, צריך לעשות התרה, ורק אם התנה מראש שנוהג כן בלי נדר, אינו צריך התרה. ע"ש. ואם כן גם בנידון זה שנהג להשתתף באופן קבוע בלימוד הדף היומי, ולא התנה שיהיה בלי נדר, אינו רשאי להפסיק בלא התרת נדרים. וכל שכן לפי מה שכתב הרמ"א בהגה ביורה דעה (סימן רנח סעיף יג): אם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה, חייב לקיים מחשבתו, ואין צריך אמירה בפה (מרדכי פרק קמא דקידושין ופרק קמא דבבא בתרא, ומהר"י קולון שרש קפה). ויש אומרים שאם לא הוציא בפיו אינו כלום, (תשובת הרא"ש כלל יג). והעיקר כסברא הראשונה. ע"כ. ולפי זה יש לומר שכשם שבצדקה אמרינן מחשבה כדיבור, שנאמר כל נדיב לב עולות, הוא הדין לכאן שחשב להתמיד בלימוד הדף היומי, הוה ליה מחשבה כדיבור. הן אמת שמרן השלחן ערוך בחשן משפט (סימן ריב סעיף ח') כתב וזו לשונו: הקונה קרקע על דעת שיעשנו הקדש, ולא הוציא מפיו כלום, יש אומרים שכיון שגמר בלבו לתת לצדקה או להקדש חייב ליתן. ויש מי שאומר, שאף על פי שכתוב כל נדיב לב עולות, חולין מקדשים לא ילפינן, ובזמן הזה כל הקדש יש לו דין חולין, שאין עתה הקדש לבדק הבית, ואינו אלא לצדקה, הילכך כל שלא הוציא בשפתיו אינו כלום. וכתב בהגה, ויש להחמיר כסברא ראשונה ע"כ. ולכאורה משמע מדברי מרן שתופס כסברא אחרונה, שכל שלא הוציא בשפתיו אינו כלום, כדקיימא לן בעלמא, יש אומרים ויש אומרים הלכה כיש אומרים בתרא. אך יש לדחות דשאני הכא שכתב סברא ראשונה בשם יש אומרים, והשניה בשם יש מי שאומר, בלשון יחיד, ואחרי רבים להטות. וכמו שכתב השדי חמד בכללי הפוסקים (סימן יג אות כ' והלאה). ע"ש. אכן בשו"ת אש דת (סימן יד) כתב, דהני מילי באופן שאמר בפה לתת, ובלבו חשב סך ידוע, דהוי כנשבע על פת סתם וחשב בלבו על פת שעורים, אבל כשלא הוציא מפיו כלום, אף שהיה במחשבתו לתת לצדקה אין שום חיוב עליו וכו'. והובא בפתחי תשובה ובגליון מהרש"א (ביורה דעה שם). אבל מדברי מרן לא משמע כן. ועיין בשערי דעה יורה דעה (שם סק"ד) מה שהאריך בזה. ובאורח משפט חשן משפט (סימן ריב, הגהות הטור אות לא). ואכמ"ל. ואף על פי שיש לומר שבנידון שלנו הרי אינו מפסיק לגמרי מלימוד תורה, אלא לומד שיעור בהלכה, ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ (עבודה זרה יט), מכל מקום נראה שהאומר אשנה פרק זה או מסכת זו, אינו רשאי ללמוד פרק אחר או מסכת אחרת, במקום הפרק והמסכת שנדר, וכדמוכח בגמרא שם. וכן כתב בספר קרן אורה (נדרים שם). ואם כן הוא הדין לכאן שנהג להשתתף באופן קבוע בלימוד הדף היומי, לא יחלפינו ולא ימיר אותו בלימוד הלכות. וכעין מה שאמרו בחגיגה (י), וליוצא ולבא אין שלום, אמר רבי יוחנן, אפילו מש"ס לש"ס. ופירש רש"י, שאף למי שיוצא מלימוד תלמוד ירושלמי לתלמוד בבלי שהוא עמוק יותר, אין שלום. וכדאמרינן בסנהדרין (כד) במחשכים הושיבני כמתי עולם, זה תלמוד בבלי. וכתבו התוספות שם, שהוא הדין להיפך מתלמוד בבלי לירושלמי, משום שכל שעדיין לא הבין הדבר על עומקו, לא תעלה בידו הלכה ברורה. ע"ש.

אולם הנה בקידושין (ל) אמרו, ושננתם לבניך, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד. וכן פסק הרמב"ם (בפרק א' מהלכות תלמוד תורה הלכה יא), שחייב אדם לשלש זמן לימודו, כיצד, אם היה בעל אומנות או מסחר ועוסק במלאכה לפרנסתו שלש שעות ביום, ובתורה תשע שעות, קורא בשלש מהן בתורה שבכתב, ובשלש ילמד בתורה שבעל פה, ובשלש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ללמוד דבר מתוך דבר עד שידע היאך דיני המצות, והיאך יוציא דין האסור והמותר. ע"כ. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך יורה דעה (סימן רמו סעיף ד'). ועיין בשו"ת הגאונים (שערי תשובה סימן נה), ובספר הפרדס (דף נה ע"ג), ובתוספות קידושין (ל). ע"ש. וכתבו הפרישה והשפתי כהן יורה דעה שם, יש בעלי בתים שנוהגים ללמוד בכל יום תלמוד עם פירוש רש"י ותוספות, ואינם לומדים בספרי הפוסקים, אבל נראה שהעיקר הוא ללמוד בספרי הפוסקים, ואינם יוצאים ידי חובת תלמוד תורה בלימוד גמרא רש"י ותוספות. וזה ששנינו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא (מגילה כח:), היינו הלכות פסוקות. ורק תלמיד חכם שלומד תשע שעות ביום, ילמוד תלמוד עם פירוש רש"י ותוספות, הואיל ויש לו פנאי גדול ללימוד תורה, אבל בעלי בתים שאין להם פנאי ללמוד יותר משלש וארבע שעות ביום, לא ילמדו בהם תלמוד לבד, אלא גם פוסקים. ע"כ. ולכן בודאי שבנידון שלנו יש להעדיף לימוד ההלכות, שהם הלכה למעשה, על לימוד התלמוד, שאין למדים הלכה מפי תלמוד (בבא בתרא קל:). וכן כתב רבינו יהוסף הלוי אבן מיגאש בתשובה (סימן קיד), שאף בדורו אין מי שיגיע בלימוד התלמוד להורות ממנו הלכה למעשה, ואותם שמדמים להורות הלכה מחוזק עיונם בתלמוד ראוי למונעם מזה וכו'. ע"ש. והגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספר יערות דבש כתב, כל מי שלא למד הלכות שבת על בוריין פעמיים ושלש לא יוכל להמלט מעון חילול שבת, הן מדאורייתא הן מדרבנן. והביאו הגאון מליסא בדרך החיים (דף קיד ע"ב), וסיים, ועל זה ידוו כל הדווים, שכמה מופלגים בתורה עוסקים בפלפול ובחריפות בתלמוד, ואילו בהלכות שבת אינם בקיאים כלל, ובאים לידי ספק חילול שבת. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספר כף החיים (סימן כט אות ג' וט'). ע"ש. והוא הדין לשאר הלכות לדעת מה יעשה ישראל. ומה בצע בלימודו בש"ס ובראשונים אם אינו מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא בדינים המצויים והמתחייבים על פי פסקי השלחן ערוך ורבותינו האחרונים אשר מפיהם אנו חיים. וכן פסק המשנה ברורה (בסימן קנה סק"ג) כדברי הש"ך הנ"ל, שבעלי בתים שיש להם רק ג' וד' שעות ביום, עליהם ללמוד גם פוסקים, ואינם יוצאים ידי חובת מצות תלמוד תורה על ידי לימוד גמרא בלבד. ע"ש. ומה שאמרו בחגיגה (י) וליוצא ולבא אין שלום, זה היוצא מש"ס בבלי לירושלמי, או להיפך, זהו בזמנם שהיו פוסקים הלכה גם מהתלמוד, לפי רוחב דעתם והבנתם, שלבם של ראשונים כפתחו של אולם, ואנו כמלא מחט סדקית (עירובין נג). ולכן אם באותה שעה שלומד דף היומי, יש במקום אחר לימוד בהלכה מפי מורה הבקי בהוראה, יש להעדיף לימוד הלכה על לימוד דף היומי, שהוא בבחינת מעלין בקודש, כדי שיבין וישכיל לדעת דיני האסור והמותר להלכה ולמעשה, כדי שלא יכשל ח"ו באיסור חילול שבת או באיסור ברכה לבטלה וכיוצא בזה. וכבר שנינו שגגת תלמוד עולה זדון. וירא שמים יוצא ידי שניהם, שאם אפשר לו ילמוד גם דף היומי, וגם לימוד הלכה מפי חכם מורה הוראה. ומשכיל על דבר ימצא טוב. ולפי דרכנו למדנו שרשאי גם כן להפסיק מלימוד דף היומי אף ללא התרת נדרים, וילמד בקביעות הלכה למעשה.

מתוך תשובתו של מייסד הדף היומי, הרב מאיר שפירא

ב"ה כ"ג חשון תרפ"ד.
אל הלומדים החרדים לדבר ה' ותורתו
קיבוץ לומדי דף יומי הי"ו בעיר בערלין הבירה יצ"ו
מכתבם הגיעני ושמחתי להודע כי גם בחוג החרדים בארץ אשכנז מצאה החלטת הכנסי' גדולה קן בלבותם לקחת חבל בשיעור העולמי של הדף יומי ותיתי לי בעלמא דאתי כי זכיתי להיות בין מזכי הרבים בס"ד:
וע"ד שאלתם מה יעשו עם הדף האחרון בסיום המס' שאינו דף שלם אי חשיב זה לדף או כיון שקיבלו עליהם הו"ל כנדר ומחוייבים ללמוד דף שלם דוקא:

תשובה
א) אמת שיש בו גם מטעם נדר כהא שאמרו בנדרים האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל וכ"ה בשו"ע יו"ד (סי' רי"ג ס"ב) דהוי כאלו נדר לתת צדקה והרי בצדקה קיי"ל (בסי' רנ"ח ס"ב) דירבה ליתן עד שיאמר לא לכך נתכוונתי ואכן כאן שבדעתינו הי' למחשב זה לדף שכן על חשבון זה עשינו לסיים הש"ס כלו אי"ה בר"ה לאילנות תרצ"א א"כ אדעתא דהכי נדרו מתחילה ועי' בשו"ע יו"ד (סי' ר"י ס"א) בהא דאם נדר על דעת אחרים דאינו תלוי בלבו ועי' בש"ך בשם הרמב"ם ז"ל שם:
ומלבד זה נ"ל ראי' דדף האחרון אקרי לעולם דף אף שהוא קצר מהאחרים דבש"ס דמנחות (ל' ע"א) בהא דעושה אדם יריעה מבת שלש דפין ועד בת שמנה דפים אמרינן בד"א בתחילת הספר אבל בסוף הספר אפי' פסוק אחד בדף אחד וכ' התוס' והרא"ש ז"ל שם דאע"ג דכל דף בעי להיות לו שיעור ה' שיטין כמבואר במס' סופרים מ"מ בדף האחרון ליכא למיחש להאי ע"ש ודו"ק:
ויש להעיר עוד בזה מש"ס דגיטין (פ"ז ע"ב) ושייר מקצת הגט וכתבו על דף השני ע"ש, וגם מסוטה (י"ח ע"א) כתבה בשני דפים וע' מנחות ל"ג ודוק:
ב) ובאגב אציין למו מהא שאמרתי כעת בדף יומי ברכות (נ"ד ע"א) במשנה על הימים אומר עושה מעשה בראשית רי"א על הים הגדול אומר ברוך שעשה הים הגדול וכ' הרמב"ם ז"ל בפהמ"ש שם דאין הלכה כר"י ומבואר דמפרש דר"י פליג בהא ארבנן ואמרתי לבאר טעם הפלוגתא דאזלי לשי' ע"פ המשנה דמקואות (פ"ה מ"ד) כל הימים כמקוה ר"י אומר הים הגדול כמקוה והנה בגמ' דברכות (מ' ע"א) מבואר דר"י דאמר על הירקות אומר בורא פרי האדמה ועל הדשאים בורא מיני דשאים היינו משום דס"ל לר"י דכל מין בעי מעין ברכותיו וא"כ ה"ה ים הגדול דלר"י הוי כמקוה ושאר הימים כמעיין א"כ צריך ברכה בפ"ע משא"כ לרבנן דלא ס"ל מעין ברכותיו לכל מין וגם ס"ל דכל הימים שוין משו"ה ס"ל עושה בראשית בכלם. וע' עוד ברמב"ם ה' ברכות דפ' הלכה כר"י וע' במג"א סי' רכ"ח בזה וע' בב"י בטוי"ד סי' ר"א לענין שי' הרמב"ם ז"ל בהא דים הגדול לענין מקוה ודו"ק:
לכו הלאה בכחכם זה לקבוע שיעורין כסדרן מדי יום ביומו ויהי חלקכם בין לומדי דף היומי שבכל קצוי תבל כי עבודה חשובה היא לפני המקום ב"ה:
ידידם הדו"ש:

[אור המאיר, ח"א, סימן עה, הרב מאיר שפירא – מייסד הדף היומי]

תשובת הרב מרדכי אליהו:
כתב הרב בעל המשנ"ב בשם הירושלמי שהחיוב ללמוד הלכות קודם החג הוא גם על היחיד וגם על הציבור, אלא שהציבור לא צריך לבטל סדר לימוד קבוע עבור זה, ודי בכך שיקצרו מעט מסדר הלימוד הרגיל וילמדו בו הלכות פסח, אבל יחיד ילמד כרצונו (עיין ביאו"ה שם בד"ה שואלין).
וכתב בב"י (ריש סימן תכ"ט): שני תלמידים השואלים את הרב בשלושים יום קודם הפסח, אחד שואל בעניין הנלמד באותה שעה, וחברו שואל בעניין פסח, יקדים הרב לענות לזה ששאל בהלכות פסח שזו שאלה בזמנה.
וכתוב, אם בא אדם לשאול את רבו שלא מעניין הנושא הנלמד, מותר לו לשאול עד ג' הלכות (עיין שו"ע יו"ד סימן רמ"ו סעיף יג), אבל באותו עניין שלומדים מותר לו לשאול ללא הגבלה. והכלל הוא: "ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד" (אבות ב', ה'). אם אדם שומע הלכה ואינו מבין, ישאל עד שיבין את הדבר כדבעי. אבל אם הוא נמצא בשיעור עם ציבור גדול, ימתין עם שאלותיו לסוף השיעור כדי שלא יהא גזל זמן של הציבור.

תשובת הרב דב ליאור

תשובת חברים מקשיבים:
שלום רב לשואל היקר.
השאלה שלך היא שאלה בהחלט טובה. הרבה אנשים מתלבטים בשאלה שלך, עומק מול הספק.
ברור לכולם, שלא צריך ללמוד בעומק כזה שמספיקים רק דף אחד בשנה, ומצד שני לא ללמוד בהספק שלא מבינים כלום, אך באמצע יש כמה גישות.
לעניות דעתי, עדיף לתפוס מסכת אחת וללמוד אותה בנחת עם חזרות, וכך לסיים את הש"ס תוך כחמש עשרה או עשרים שנה, מאשר ללמוד את הכל מהר בשטחיות ולא לחזור על זה כלל.
לימוד הדף היומי נועד לבעלי בתים, שחוזרים עייפים ממקום עבודתם ולא יכולים כל כך להתרכז ואין להם זמן לעשות חזרות, ולכן עדיף שלא ייצאו בלא כלום, ולכן כדאי להם לכל הפחות לקבל עולם מושגים על הש"ס ולהתמיד בתורה. אך אתה כבחור ישיבה ודאי יש לך כמה שעות ביום של לימוד תורה ועדיף לנתב אותם לא רק לכמות אלא גם לאיכות. במיוחד הדברים אמורים כשאתה מעיד על זה שהלימוד הזה מלחיץ אותך, זה ודאי לא טוב ולא מה שה' מצפה ממך בלימוד תורה שלך. דווקא בישיבה הגבוהה הרבה אנשים מפסיקים ללמוד את הדף היומי למרות שיש יותר זמן כביכול, כיוון שהם מגלים איזו מתיקות יש בלימוד מעמיק עם חזרות.
כיוון שבסופו של דבר יש יתרון בלימוד הדף היומי, והוא שהאדם יוצר לעצמו מסגרת מחייבת וזה מגביר לו את שעות לימוד התורה בחייו, כדאי שתעשה לעצמך מסגרת חלופית שתהיה 'מלחיצה' באותו אופן מבחינת הזמן שאתה צריך להשקיע בלימודו, אך לא מלחיצה בתוכן שלה. כגון ללמוד את מסכת מגילה עמוד ביום ולסיים אותה כעבור חודשיים עם חזרות.

תשובת הרב יעקב אריאל

תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה

"בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".

בכל מצב.

כל טוב

תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה.
ראשית, יישר כוח על הדרך בה אתה הולך. אני חושב שהיא טובה מאוד, ובדרך זו תדע יותר ויותר תורה ותתקשר בתורה בצורה רצינית יותר. אני כן ממליץ על קביעות, לא רק בשל התועלת הלימודית שבה אלא בעיקר בשל התועלת הנפשית שבה - דברים שאדם קובע אותם ומייחס אליהם חשיבות בסדר יומו עד שאין הוא זז ממקומו בלא לימוד זה משפיעים השפעה ניכרת על דמותו ועל הקשר שלו בתורה.
ועתה לשאלות הממוקדות שלך:
א. הדרך בה אתה הולך היא מצוינת, וטוב מאוד ללמוד ולחזור, שכן לומד ואינו חוזר כזורע ואינו קוצר. אם יש לך עוד טיפה זמן טוב להתייחס לרמב"ם הפוסק הלכות מתוך דברי הגמרא, שאז החזרה נסגרת בהגדרות הלכתיות, ואף שלא תמיד הלכה כרמב"ם, הרי שעצם הסיום בשורה תחתונה פסיקתית יש בה תועלת מרובה.
ב. אם יש לך קביעות מסודרת בחזרה טוב לעשות את הסיום לאחר החזרה ולכלול אותה כחלק אינטגראלי של הלימוד. אם אתה לעיתים חוזר ולעיתים לא - עשה סיום בשעה שאתה מסיים את המסכת.
יישר כוח, ונזכה לשמוע ממך על סיום הש"ס כולו, שאף זו תהיה תחנת ביניים בלבד.
כל טוב