תשובת הראל שפירא: ככל הנראה, המקור לדברים ששמעת הם על בסיס הגמרא במסכת שבת קיט ע"ב. הגמרא מספרת כך: "רבי זירא מהדר אזוזי זוזי דרבנן, אמר ליה: במטותא מינייכו, לא תחללוניה", ופירש רש"י: "מהדר אזוזי זוזי דרבנן - כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברין בתורה, מחזר אחריהם ואומר להם: במטותא מנכון לכו והתעסקו בעונג שבת, ולא תחללוניה לבטל תענוגים". רבי זירא - לפי פירוש רש"י - היה מבקש מתלמידי החכמים לא לדבר בדברי תורה בשבת אלא ללכת ולהתעסק בעונג שבת. היעב"ץ (בסדור בית יעקב, עמ' 370) דייק מסוגיה זו שאין ללמוד גמרא "בעומק" בשבת, וזה לשונו: "ואצ"ל שלא יטריד עצמו בלימוד הגמ' בעומק (דלא כשל"ה) שגם זה נחשב חלול שבת וגמ' ערוכה היא. ר"ז מהדר אזוגי דרבנן וא"ל במטותא מנייכו לא תחלוניה (...) גם בלמוד התורה החמור שלא יעסקו בו בשבת ביגיעה כדרך שעוסקין בחול אלא צריך להבדיל יום השבת בכל דבר שאפי' הלמוד הק' צ"ל תענוג ולא יהא כמשא כבד ועבודה קשה (...) כי סתם שני ת"ח העוסקין בתורה רגילין להעמיק ולפלפל בחריפות נמצא כבוד שבת נשכח מאחר שנוהגים בו מנהג חול". אלא שדברי היעב"ץ נדחו מההלכה (כפי שכתב בשו"ת כנף רננה, יו"ד, בקונטרס מין כנף סי' מד), ודבריו לא מובאים בפוסקים הלכה למעשה, ואת דברי הגמרא יש לפרש, כפי שכתב החיד"א (מחזיק ברכה, או"ח, סי' רצ), שרבי זירא הקפיד על כל לימוד תורה שבא על חשבון עונג שבת, אך לאחר סעודת שבת, אין שום הקפדה על לימוד תורה זה או אחר. בחיד"א אף הביא פירוש אחר מפירוש רש"י, והוא ש"הקפידא היה להזהירם שלא יבואו לידי שיחת חולין", ולא על כך שהם מדברים דברי תורה על חשבון עונג שבת כפי שפירש רש"י. ו"פוק חזי מאי עמא דבר" - מעולם לא ראינו ושמענו אודות שיעורי דף יומי שלא מתקיימים בשבת בגלל פגיעה בעונג שבת, ובכל אתר ואתר שיעורי הדף היומי מתקיימים תמידים כסדרם גם בשבת, ולעיתים אף בנחת, ביישוב הדעת ולא במהירות כבשאר ימות השבוע. יתירה מכך, לימוד בחבורה ובדיבוק חברים בשבת, יכול לחזק ולרומם מאוד את קבוצת הלומדים, ומומלץ לקיים לפעמים את השיעורים בשבתות בבתי המשתתפים הקבועים בשיעור, ובכך אף להקרין את עוצמת וחשיבות הלימוד כלפי בני הבית האחרים. ידוע גם, שישנה מעלה ללימוד תורה בזמנים לא שגרתיים בהם יש פחות לומדים בעולם, כדוגמת ערב שבת, ולכן כדאי להתאמץ עוד יותר ללמוד דווקא בזמנים אלו.
תשובת הרב מרדכי אליהו: כתב הרב בעל המשנ"ב בשם הירושלמי שהחיוב ללמוד הלכות קודם החג הוא גם על היחיד וגם על הציבור, אלא שהציבור לא צריך לבטל סדר לימוד קבוע עבור זה, ודי בכך שיקצרו מעט מסדר הלימוד הרגיל וילמדו בו הלכות פסח, אבל יחיד ילמד כרצונו (עיין ביאו"ה שם בד"ה שואלין). וכתב בב"י (ריש סימן תכ"ט): שני תלמידים השואלים את הרב בשלושים יום קודם הפסח, אחד שואל בעניין הנלמד באותה שעה, וחברו שואל בעניין פסח, יקדים הרב לענות לזה ששאל בהלכות פסח שזו שאלה בזמנה. וכתוב, אם בא אדם לשאול את רבו שלא מעניין הנושא הנלמד, מותר לו לשאול עד ג' הלכות (עיין שו"ע יו"ד סימן רמ"ו סעיף יג), אבל באותו עניין שלומדים מותר לו לשאול ללא הגבלה. והכלל הוא: "ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד" (אבות ב', ה'). אם אדם שומע הלכה ואינו מבין, ישאל עד שיבין את הדבר כדבעי. אבל אם הוא נמצא בשיעור עם ציבור גדול, ימתין עם שאלותיו לסוף השיעור כדי שלא יהא גזל זמן של הציבור.
תשובת הרב יעקב אריאל
תשובת הרב דב ליאור
שו"ת אגרות משה (חלק יו"ד ד סימן לו) ט. המצווה שיש על כל אחד מישראל ללמוד את כל התורה שהוא לימוד תלמוד בבלי שלא בעיון וגם משמע מהרמב"ם שאיכא מצווה חיובית על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את כל התורה, שהרי נקט גם חיוב זה בפ"א ה"י, שהוא החיוב שעל כל אחד ואחד מישראל שצריך ללמוד עד יום מותו מטעם דכל זמן שלא יעסוק בלמודו הוא שוכח, שמזה הכרח שגם צריך ללמוד, דאל"כ לא היה שייך לאסור השכחה. אבל חיובו הוא רק בזמן שקבע לקיים מצוות הלימוד, והיינו שצריך להשתדל שילמוד בכל יום פרק אחר. אבל הוא לימוד שלא בעיון, שהרי א"א בזמן קצר ללמוד בעיון. אלא שהלימוד בעיון לא שייך למצווה זו שנאמרה בפ"א, ששייך לקיימה אף אלו שלומדים רק זמן קטן ביום וזמן קטן בלילה. והוא מקור ללימוד דף גמרא שהיה ברוב ערי ישראל ואולי כולן שהיה חברה ש"ס, בין ללמוד בחבורת בע"ב כל הש"ס והרב למד זה עמהם, בין לחלוקת הש"ס לבע"ב היכולין ללמוד גם בעצמן שילמדו בהעיר כל הש"ס גם ע"י הבע"ב. וכשהיו בעיר הרבה בתי כנסיות, היה זה ברוב בתי כנסיות בכל ביהכ"נ לעצמה. וכשהתחילו מתרשלין בזה, הונהג ע"פ הגאון ר' מאיר שפירא זצ"ל שהיה אב"ד ור"מ בלובלין, שיהיה דף יומי כללי קבוע בכל העולם. שבלימוד זה מקיימין לימוד כל תורה שבע"פ שנכתבה ע"י ר' אשי ורבינא, שזה שייך להחשיב כולה תלמודא - אף שאין לומדין גם תלמוד ירושלמי, מחמת שקשה הלימוד בירושלמי מפני שאין עליו פירוש מבואר בלשון קצר וברור ונכון כפירוש רש"י על הבבלי - מחמת שהתלמוד בבלי עיקר להלכה. וגם דורות הקדמונים היו הרבה, גם חכמים גדולים, שלא למדו את הירושלמי, וגם הרבה שלא ראו אותו מפני שלא העתיקו אותו הסופרים כל כך כהבבלי. שלכן החשיבו לעניין הלימוד דתושבע"פ שחייבו גם את בע"ב ללמוד, רק תלמוד הבבלי. שזה למדו בע"ב בחברות הש"ס שהיו בהעיירות, וגם קביעות הדף היומי רק בתלמוד בבלי. אבל עכ"פ קיום המצווה כראוי לא נתקיים בזה, וגם ליכא חיוב הכרחי ממש על כל אחד ואחד, ולא נחשבו עבריינין בזה.
תשובת חברים מקשיבים: שלום רב לשואל היקר. השאלה שלך היא שאלה בהחלט טובה. הרבה אנשים מתלבטים בשאלה שלך, עומק מול הספק. ברור לכולם, שלא צריך ללמוד בעומק כזה שמספיקים רק דף אחד בשנה, ומצד שני לא ללמוד בהספק שלא מבינים כלום, אך באמצע יש כמה גישות. לעניות דעתי, עדיף לתפוס מסכת אחת וללמוד אותה בנחת עם חזרות, וכך לסיים את הש"ס תוך כחמש עשרה או עשרים שנה, מאשר ללמוד את הכל מהר בשטחיות ולא לחזור על זה כלל. לימוד הדף היומי נועד לבעלי בתים, שחוזרים עייפים ממקום עבודתם ולא יכולים כל כך להתרכז ואין להם זמן לעשות חזרות, ולכן עדיף שלא ייצאו בלא כלום, ולכן כדאי להם לכל הפחות לקבל עולם מושגים על הש"ס ולהתמיד בתורה. אך אתה כבחור ישיבה ודאי יש לך כמה שעות ביום של לימוד תורה ועדיף לנתב אותם לא רק לכמות אלא גם לאיכות. במיוחד הדברים אמורים כשאתה מעיד על זה שהלימוד הזה מלחיץ אותך, זה ודאי לא טוב ולא מה שה' מצפה ממך בלימוד תורה שלך. דווקא בישיבה הגבוהה הרבה אנשים מפסיקים ללמוד את הדף היומי למרות שיש יותר זמן כביכול, כיוון שהם מגלים איזו מתיקות יש בלימוד מעמיק עם חזרות. כיוון שבסופו של דבר יש יתרון בלימוד הדף היומי, והוא שהאדם יוצר לעצמו מסגרת מחייבת וזה מגביר לו את שעות לימוד התורה בחייו, כדאי שתעשה לעצמך מסגרת חלופית שתהיה 'מלחיצה' באותו אופן מבחינת הזמן שאתה צריך להשקיע בלימודו, אך לא מלחיצה בתוכן שלה. כגון ללמוד את מסכת מגילה עמוד ביום ולסיים אותה כעבור חודשיים עם חזרות.
תשובת הרב שמואל אליהו: בס"ד אין לגמרא שמחה יותר גדולה מזה שאתה מחלק אותה לדפים ולומד בהם בקורס קצינים. רק שים לב לעטוף את הדפים בשני כיסויים, שאם תכנס למקומות המטונפים לא יהיה חשש בזיון לדפים. עוד שים לב לחתוך אותם בשווה על מנת שתוכל אחר כך להחזיר אותם או לשמור אותם או לגנוז אותם. שהקב"ה ישמור עליך ועל כל חבריך הלוחמים איתך בהצלחה
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". בכל מצב. כל טוב
תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה. ראשית, יישר כוח על הדרך בה אתה הולך. אני חושב שהיא טובה מאוד, ובדרך זו תדע יותר ויותר תורה ותתקשר בתורה בצורה רצינית יותר. אני כן ממליץ על קביעות, לא רק בשל התועלת הלימודית שבה אלא בעיקר בשל התועלת הנפשית שבה - דברים שאדם קובע אותם ומייחס אליהם חשיבות בסדר יומו עד שאין הוא זז ממקומו בלא לימוד זה משפיעים השפעה ניכרת על דמותו ועל הקשר שלו בתורה. ועתה לשאלות הממוקדות שלך: א. הדרך בה אתה הולך היא מצוינת, וטוב מאוד ללמוד ולחזור, שכן לומד ואינו חוזר כזורע ואינו קוצר. אם יש לך עוד טיפה זמן טוב להתייחס לרמב"ם הפוסק הלכות מתוך דברי הגמרא, שאז החזרה נסגרת בהגדרות הלכתיות, ואף שלא תמיד הלכה כרמב"ם, הרי שעצם הסיום בשורה תחתונה פסיקתית יש בה תועלת מרובה. ב. אם יש לך קביעות מסודרת בחזרה טוב לעשות את הסיום לאחר החזרה ולכלול אותה כחלק אינטגראלי של הלימוד. אם אתה לעיתים חוזר ולעיתים לא - עשה סיום בשעה שאתה מסיים את המסכת. יישר כוח, ונזכה לשמוע ממך על סיום הש"ס כולו, שאף זו תהיה תחנת ביניים בלבד. כל טוב
תשובת הרב דוד לאו: כבכל שנה, את שיעור הדף היומי שאנחנו לומדים בכל יום בבקר, ביום זה נלמד בלילה, במוצאי תשעה באב.
תשובת הרב שרקי: הבנה רציונלית מינימלית. קריאה בלי הבנה לא מועילה.
תשובת הרב אברהם יוסף: א. אם הנגיעה במנוף גורמת למערכת חשמלית לפעול אסור. בדרך כלל אין קשר בין המנוף למערכת החשמל, לכן בדרך כלל מותר. ב. בפני כל תלמיד חכם שעובר בתוך ארבע אמות (=כשני מטר), חובה לקום מלוא קומתו. בפני רבו המובהק שרוב ידיעותיו "בהלכה" ממנו, צריך לקום עד שייעלם מן העין או שישב, כמו בכבוד אביו ואמו. ג. גם באמצע ברכות ק"ש וברכת המזון חובה לעמוד, לכן יעצור מדיבורו ויעמוד וכשישב ימשיך לברך.
