ה'פני משה' (רבי משה מרגלית) בסוף מסכת ברכות מבאר:
'שהגאונים וכמעט כל הראשונים פנו לעסוק בדברי הבבלי, ומפני חוסר מבארים ומפרשים הזניחו רוב חכמי ישראל את לימוד הירושלמי, ממילא נשתבשו הספרים ונתבלבלו הגירסאות, כי לא היה דורש ומבקש לסקל המסילה ולברר הנוסח האמיתי. ואפשר להיות שאמנם נכתבו כמה וכמה קונטרסים למען לבארו, אבל מחמת הגזירות והגירושין שצררונו אויבנו הגויים, שרדפונו עד חרמה כמעט בכל דור ודור, נאבדו הרבה כתבים, וממעתיק למעתיק הוסיפו שיבוש על שיבוש. כעת מצאתי 'יד מלאכי' (כללי ב' התלמודים פסקה ו') מביא לשון רמב'ן: 'והסיבה הגדולה מיעוט השגחת הלומדים בו, ואין עומדים עליו רק א' בדור'.

'קרבן העדה (ר' דוד פרענקיל) הביא ארבע נימוקים לסתימת לשון הירושלמי:
'והרביעי, שהעלימו חכמי התלמוד רוב דברים שתהיה עדיין תורה שבעל פה, שבקושי הותרה לכותבה, שלא תהיה ביד כל אדם חכמת הבונים' (הקדמה שנייה סוף ירושלמי מס' ברכות).

מהר'י עמדין כתב ב'זוהרי יעבץ' דברים דומים:
'אך וודאי היה להם טעם בדבר שבלבלו לשון של תלמוד ירושלמי. אולי כדי שלא יבינוהו האומות ויתרחקו ממנו בני אדם רעים הבלתי ראויים לאור שבו...כדי שיפרשו ממנו מי שאינו ראוי ולא כדאי לעסק התורה. בלי ספק בחכמה עשו כל דבריהם, וטעמם ונימוקם עמם'.

מקור