סדר המשנה הוא על פי פסוק טז (בבמדבר פרק יט) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים.
המת קודם לעצם.

אולם בפסוק יח שם הסדר שונה: וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר.
והברייתא שבגמרא דורשת את כל השיעורים המצומצמים מריבוי הייתורים שבפסוק זה:
"תניא: [ועל] הנוגע בעצם או בחלל, בעצם - זה עצם כשעורה, או בחלל - זה אבר הנחלל מן החי ואין בו להעלות ארוכה, או במת - זה אבר הנחלל מן המת, או בקבר - (אמר ר"ל:) זה קבר שלפני הדיבור".
כאן העצם קודם למת שנדרש לאבר הנחלל ממנו, וכך גם סדר הגמרא.


אגב חידה לשונית,
בפסוק בראשון האות ב' מנוקדת תמיד בשוא, ובפסוק השני בפתח. ולמה רק בחלל מנוקד להיפך, בפסוק הראשון בפתח בַּחֲלַל, ובפסוק השני בֶחָלָל?