הסיפור המפורסם על רבי עקיבא ובתו של כלבא-שבוע מוזכר בשתי סוגיות מקבילות בתלמוד:

כתובות סב ע"ב – סג ע"א:
ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה
אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב
כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי
שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה קא מדברת אלמנות חיים
אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני

נדרים נ ע"א:
ר' עקיבא איתקדשת ליה ברתיה (דבר) דכלבא שבוע שמע (בר) כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה...
אמרה ליה זיל הוי בי רב
אזל תרתי סרי שנין קמי דר' אליעזר ור' יהושע
למישלם תרתי סרי שנין קא אתא לביתיה
שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו שפיר עביד ליך אבוך חדא דלא דמי ליך ועוד [שבקך] ארמלות חיות כולהון שנין
אמרה ליה אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא

"חד צורבא מרבנן במצרים" (מובא אצל הרב אלגאזי שלמה, גופי הלכות, אות קסו) טען שניתן לכאורה ללמוד מהקבלת שתי הסוגיות הללו ש"ההוא סבא" המוזכר בכתובות הוא בעצם אותו "חד רשע" המוזכר בנדרים, ומכך לדעתו משתמע אם-כן בבירור ש"ההוא סבא" הוא וודאי לא אליהו הנביא.

דחיית ההוכחה:
הרב אלגאזי דחה זאת והשיב שייתכן ששתי הסוגיות אינן מקבילות ומתארות את אותו הדבר. ייתכן לדעתו ששתי הסוגיות מתארות שני מעשים שונים לחלוטין.
ניתן לומר ש"ההוא סבא" שבסוגיה בכתובות הוא אליהו הנביא (ואליהו הנביא אמר כן כדי לנסות את בתו של כלבא-שבוע, וגם כדי שתאמר "אי לדידי ציית ליתיב תריסר שני אחריני" וישמע רבי עקיבא וילך ללמוד). ואילו המעשה המסופר בסוגיה בנדרים היה מעשה אחר שבו דיבר עם בתו של כלבא-שבוע רשע אחד (ומטרתו היתה להשניא את ר"ע עליה).
וחיזק את דבריו בכך שניתן לראות בבירור שגם תוכן דבריהם שונה בשתי הסוגיות. בסוגיה בכתובות הדמות ששוחחה עם בתו של כלבא-שבוע אמר לה רק "עד כמה קא מדברת אלמנות חיות" (כדי לנסותה) ותו לא. ואילו בסוגיה בנדרים הדמות ששוחחה עימה התריסה כלפיה דברים באומרה "שפיר עביד ליך אבוך חדא דלא דמי ליך ועוד שבקך ארמלות חיות כולהון שנין" (ומטרת דברים אלו אינה כדי לנסותה אלא להביא לידי שנאה שתשנאהו).

והארכתי בנושא זה כאן