תשובה:
ראו כאן דוגמא להתנהלות "נורמאלית" בעת הופעת רוק, כאשר למרות הדוחק, הרעש והאורות המשתוללים נדחקים בני הנוער לעבר הזמר ה"אליל" כדי להיות קרובים אליו בעוד כמה מטרים. הם עושים זאת במסירות נפש ופעמים רבות אכן משלמים על "הזכות" בנפשם. כעת להבדיל אלפי הבדלות נשאל עצמינו מה היינו מצפים לראות בהופעתו החד פעמית של הקב"ה בעולם? בריחה המונית או המונים הקופצים על הגדרות ו"מתפרצים אל ה'?"
דברים פ"ה: "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש, אנכי עמד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה'
כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר "
כשמשה רבינו מזכיר לעם את המעמד בסוף ה40 שנה הוא אומר ש"ולא עליתם בהר" משום ש"יראתם מפני האש" וזה גרם לכך ש"אנכי עמד בין ה' וביניכם".
נראה שיש כאן המשך לדברי התוכחה של משה לעם "פספסתם הזדמנות נפלאה לגשת אל ה'!"
זועק משה רבינו, אומנם היה מפחיד והיה גדר והיה ציווי שלא לעלות אבל לא דייכם שלא עליתם, ולא התקרבתם לגדר עוד ביקשתם ל"קצר" את ההופעה של ה'!!!
אומנם נראה שבזמן המעמד גם משה רבינו עצמו לא הבין שרצונו של ה' הוא שהעם "יתפרצו אליו" ולכן עונה לה' ש"לא ידאג כי יש גבול" וה' רומז, אולי לפחות הכהנים ינסו להתפרץ? משה עונה- אין חשש, "כולם מעדיפים להתרחק ממך"
. ה' מנסה שוב-רד וכשאני אתחיל לדבר תתחילו אתה ואהרון לעלות להר ואולי יהיו כמה שיבואו אחריכם ויראו שאכן יש להם השתוקקות אלי. נראה שזה לא עבד ומשה נשאר עם העם יותר מדי זמן עד שביקשו ממנו שיפסיק את המפגש עם ה'...
כעת מובן חלומו של ריב"ז וגדלותו וגדלות חבריו שהם היו מן הסתם "מתפרצים אל ה' בהינתן להם ההזדמנות" ולמעשה משמשים בני לוויה למשה רבינו ואהרון הכהן וכדוגמא לעם על התקרבות לה' למרות הסכנה (בן עזאי ובן זומא ואחר)