הובא בספר קול אליהו (מהגר"א) על אגדות על הש"ס:
"הנפטר מחבירו לא יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום וכו' הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום וכו' ע"ש, יש לבאר על פי מה דאיתא במדרש רבה (בראשית פ' ח' ה) כשברא הקב"ה את העולם שאל לשלום אמר אל יברא שכולו קטטה צדק אמר וכו' והשליך אמת ארצה, והשלום נשאר למעלה (וכמ"ש עושה שלום במרומיו) וכתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה (זכריה ג. ז), פי' שהאדם הוא העולה במדרגתו יותר, והמלאך עומד תמיד במדרגה אחת מהעת שנברא והאדם יכול לעלות מעלה מעלה, וזהו שאמר (ישעיה ו. ב) שרפים "עומדים" ממעל לו, ונמצא כשהאדם חי הוא הולך לשלום אבל כשמת כבר בא בשלום, לכך יאמר לך בשלום שכבר נכנס בתוכו, וכן אמרו חז"ל (מסכת כתובות דף ק"ד) ג' כתות מלאכי השרת יוצאים לקראתו א' אומרת בא בשלום וכו' והיינו שכבר בא".

גם במסכת כתובות דף קד ע"א אמרו: "אמר ר' אלעזר: בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, שלש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו, אחת אומרת לו: בא בשלום". כלומר שגם "בא" בשלום מורה על הסתלקות לעולם האמת.
ואולם כל זה אמור לבשר ודם.
ואילו לשכינה השורה בשבת מלכתא אין מניעה לבוא בשלום, כמו המלאכים העומדים בעולם האמת.