אם תלמד סיכומם של הב"י והאחרונים שהלכו ברובם בשיטתו (ראה למשל ערוך השולחן) תראה שכמעט כולם דחו נסיון זה ליצור ייצור כלאים שהוא מצד אחד איסור דאו' ומצד שני מתנהג לגמרי כאיסור דרבנן.
בגדול הדחיה היא משום ש:
"אי אפשר לאכול העוגה ולהשאירה שלמה"
"מה שנראה כברווז, הולך כברווז ומגעגע כברווז כנראה שהוא ברווז"
"אי אפשר לאחוז החבל משני קצותיו".

הראשונים עצמם מודים בקושי שיש בדבריהם: הסוברים שהאיסור מדאו' מתקשים בהסבר הקולות וכן הירושלמי ולעומתם הסוברים "דרבנן" נאלצים להפוך המון דרשות ל"אסמכתא בעלמא" למרות שזה תרוץ שלעולם מעיד על אילוץ לא פשוט.
כאמור סברת ה"משלבים" נדחת ע"י שני המחנות דלעיל מפני שזה תרוץ שלא מתרץ דבר, משל לחידת הילדים הבאה:
מה זה ירוק גדול ואוכל סלעים?
תשובה:
אוכל הסלעים הגדול והירוק!
כמובן שהתשובה מעצבנת ו"לא חוקית" כיוון שהיא רק מסדרת אחרת את מה שידוע כבר ללא תוספת שום ידע חדש.
כך גם כשעונים לשאלה "כיצד ייתכן שמצד אחד זה דאו' ומצד שני זה דרבנן" שזה "מצד אחד דאו' ומצד שני דרבנן" אין כלל שום תשובה למרות שיש בכך "הסרת השאלה".
כאמור אין בדברים הנ"ל זלזול חלילה בראשונים מכיוון שהם עצמם שאלו את השאלות שהבאתי והם עצמם הודו בקשיים שבדבריהם ובכך הותירו מקום לתשובה שתקח בחשבון את מלאכתם החשובה (ברור צדדי השאלה והקשיים שבה) .
ברור לי שלא הייתי חושב על הסברי לולא הייתי נחשף מקודם לשקלא הארוכה שבדברי הראשונים בשני הנושאים הנדונים (גם בדין אבלות יש חוסר בהירות רבה בין הראשונים ומחלוקות קיצוניות מדאו' עד דרבנן ושילובים באמצע)
בכך אכן זכיתי לייתרונם של האחרונים על הראשונים.