חשבתי לאחרונה שת"ח שלומד הרבה הינו עסוק ב"הגדרת המציאות" וקביעת ההלכה המתאימה לה.
ממילא כאשר אדם יוצא מהב"מ בראש כזה של "הגדרות שכליות קרות" ונתקל במציאות משונה מייד מתחיל מוחו ה"מגדיר" לעבוד ויוצר פלט של הגדרה ברורה, למשל בראותו אדם מכוער השכל פולט "כמה מכוער אתה"! (ייתכן שבא לומר שניתן לברך עליו "משנה הבריות).
אומנם מגלה במהרה ר"א שבחיים האמיתיים יש צורך גם לרגישות ה"רכה" שתאזן את ה"שכל" ה"קשה" והקר.
ע"כ נכנס הוא לביה"מ ומזהיר התלמידים ששם, שגם בעת לימודם המצריך עבודה שכלית רבה לא יזנחו את הרגישות הרכה לזולת.
נראה שתופעת "הקנאות לאמת" מופיעה לעיתים גם בפורום זה ועל כך נשוב ונזכיר:
"לעולם (ואפילו בבית המדרש) יהיה אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז"