(לסעיף ד' בדף המצורף)
"מיום ליום. מט''ו בניסן לחמשה עשר בניסן אם מכרה בט''ו בניסן נתעברה לו למוכר ועל כרחו של לוקח אינו נחלט עד שיגיע ט''ו בניסן:"

איך ייתכן מיקח וממכר ביו"ט? ("אם מכרה בט''ו בניסן").

מה רצה רש"י להגיד כאן? שכל הסוגיא דנה בעבריינים? מי שעושה קניין ביו"ט סופו לעבור עבירות נוספות ?