"אלא בית הלל אבית הלל קשיא! - אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה. (אי נמי) [מסורת הש"ס: דילמא לא היא] עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא משום דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, אבל התם – לא".

דרך הגמרא להשתמש בביטוי אי נמי כאשר התירוצים השונים כולם אמת ואינם חולקים זה על זה (דלא כמשמע בדעת הר"י פורת החולק על ר"י, בתוספות מסכת שבת דף כא ע"ב ד"ה דאי). לכן קיים קושי בגירסה שנמחקה במסורת הש"ס. בגרסות אחרות כלל לא גורסים את המשפט כולו.

כמו כן להלן בתחילת עמוד ב' אמרה הגמרא: "אבל ביום טוב אסור, דזימנין דמשתכחי שמנים כחושים, וכחושים שמנים, וקמטלטל מידי דלא חזי ליה. אי נמי זימנין דמשתכחי כלהו כחושים, ושביק להו, ואתי לאמנועי משמחת יום טוב".
ופירש רש"י: "אי נמי גרסינן. אי נמי זימנין דמשתכחי כלהו כחושין, וקא ממנע משמחת יום טוב - וכל זה על ידי שלא ברר אתמול דבריו, לפיכך סמך על שקר, לומר: אי אפשר שלא יהו שנים או שלשה טובים, ולמחר נמצאו כולם רעים, אבל כשאתה מזקיקו לברר - שוב אינו סומך אלא על אלו, בין היו שמנים או כחושין, ולדעת כן זמנן, ובא ונוטלן ולא ממנע".
יש משמעות בדברי רש"י שהגירסה היא "אי נמי", והפירוש הוא שתי האפשרויות תתכנה, בין שהשמנים יימצאו כחושים ובין שלא יימצאו כחושים כלל.