יט. פשוט שצ"ל רבה דהוי מריה דאביי. וענוותנותו של רבא יש בסיום תפילתו, לעומת גאותו בכמה מקומות.

כא. מבואר היטב בספר קול אליהו על דברים פרק ו פסוק ה:
"בגמרא במס' ברכות (דף ס"א) ר"א אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר ובכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך, ר"ע אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ע"כ, ועיין במהרש"א שכתב כי ר"ע לפרושי דברי ר"א קאתי ע"ש, והוא דוחק ומלבד זה קשה להבין וכי יש בעולם מי שממונו חביב עליו מגופו הלא כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, כי לא במותו יקח הכל, אמנם י"ל כי פירוש הדברים כך הוא, אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו היינו כי יתעורר לעשות מצוה בגופו יותר ממה שיעשה בממונו כי טרחת הגוף הוא מוותר אבל לא להוציא ממון, עליו הזהיר שיעשה בממון והזהירו בכל מאדך, ולא איירי כלל ר"א ממסירות נפש רק בטרחת הגוף והוצאות ממון, לכן בא ר"ע והוסיף ואמר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך כי האדם מחויב למסור עצמו עבור מצות השי"ת, מעתה אתי שפיר מה שאמרו לו תלמידיו לר"ע [בעת שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל] עד כאן, אשר לכאורה קשה על התלמידים שאמרו לו דברים כאלה שלא ימסור עצמו על קדושת השם, אבל לפי הנ"ל ניחא כי הם סברו כר"א דאין צריך למסור עצמו רק לסבול טרחות היסורים לכן התפלאו ושאלו אותו עד כאן הלא עכשיו תו לא צריך, על זאת הי' מתמה ר"ע והשיב להם הלא כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, פי' כי ר' עקיבא בעצמו סובר אפילו נוטל את נפשך ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו. (ברורי המדות על ס' המדות להמגיד מדובנא. ילקוט אבנים. דבר אליהו)".

כג. זו דרכן של בדאין. שמחציפין פניהם להמציא בדותות שכביכול ידועות לכולם ואפילו זה כבר דורות, וסומך על כך שיאמינו לו "משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר" (מסכת יבמות דף קטו ע"א).