שהכהנים משמשים במידת הכעס, במסכת בבא בתרא דף קס:
"וטעמא מאי תקינו רבנן מקושר? אתרא דכהני הוו, והוו קפדי טובא".
ובמסכת סנהדרין דף קיג.
"דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו קפדן, הוה רגיל למיתי גביה, איכסיה מיניה תלתא יומי ולא אתא. כי אתא אמר ליה: אמאי לא אתא מר? - אמר ליה: קפדן קרית לי! - אמר ליה: הא דקמן, דקא קפיד מר".
ואליהו כהן היה, במסכת בבא מציעא דף קיד.
"אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של נכרים... - אמר ליה: לאו כהן הוא מר, מאי טעמא קאי מר בבית הקברות?".

ומשתמשים במידתם זו לשם שמים, כמו שציוו במסכת שבת דף קנו.
"האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא. אמר רבי אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא.
אמר רבה: אנא במאדים הואי! - אמר אביי מר נמי עניש וקטיל".
ופרש"י: "גנבא - ליסטים ההורג נפשות. אומנא - מקיז דם. עניש - בני אדם העוברין על דבריו".
ופירש הגר"א (אבן שלמה א, ז, וע"ש סעיף ה), "רשע – גנבא, בנוני – טבחא, צדיק – מוהלא".
ורבה אכן היה כהן, כאמרם בראש השנה יח. וביבמות קה. "רבה ואביי מדבית עלי קאתו".