לשון רש"י שם בברכות דף ב ע"א: "משעת צאת הכוכבים - שהוא גמר ביאת השמש - כדיליף לקמן (בע"ב)".
כלומר שדברי רש"י "גמר ביאת השמש" מכוונים רק לדברי הגמרא שם "טהר יומא" כלומר גמר ביאת אור השמש (השמש נקראת יום, ברש"י מסכת יומא דף סב ע"ב: "כנגד היום - כנגד זריחת השמש").

רגע השקיעה הוא מוגדר וברור מאוד, כדברי הרמב"ם בהלכות עדות ב, ה:
"אמר עד אחד קודם הנץ החמה ואחד אומר בהנץ החמה עדותן בטלה אף על פי שהיא שעה אחת שהדבר ניכר לכל וכן אם נחלקו בשקיעתה".

הסברה שהשקיעה עצמה נמשכת זמן רב היא סברת ר"ת שנאמרו כדי לתרץ את הגמרא בפ"ט דפסחים. ואילו לגר"א ולגאונים תירוץ אחר.