ובזה הניח הגר"א את דעתו של ר' זלמלה מוילנא שהיה מיצר ביותר על שלא יכל למצא יהודי אחד שהוא היה צריך לרצותו, ועבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר.

קצת קרוב לזה כתב בהלכות נדה לרמב"ן פרק ט סעיף כה:
ומדיני החציצה לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל, כי אם כן אין לדבר סוף, אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ ותעשה טבילתה בפשיטות איבריה וכל גופה, לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להן קץ וסוף, כגון עצמה עיניה ביותר קרצה שפתותיה ביותר ומשאר הספיקות, כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר.