משתי סיבות:

א. לא משנה איך קרה ואם בכלל קרה, חשוב העיקרון היוצא מהענין.

ב. יש תמיד אפשרויות רבות לכל תרחיש.
ולמשל במקרה שלנו:
אכן הועמדו שומרים-סדרנים שהיו כהנים זריזים בדרגת רס"ר ומעלה, והם לא איפשרו לאף אחד להתקרב ולהחליף בטעות.
ואולם החילוף של סוגייתנו קרה בדיוק ברגע המפורסם שבמסכת יומא דף כב ע"א: "מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו. וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה...". באותה שניה, כולם, כולל זקני בית הדין, סובבו את ראשיהם לראות מה קרה לכהן הצורח מכאבים עקב רגלו השבורה. ואז קרב בחשאי כהן אחד צעיר ומבולבל, הוא ניצל את ההזדמנות לסחוב לעצמו מנה שלדעתו נשללה ממנו שלא בצדק בחלוקה דאשתקד. ומרוב מהירותו ופזיזותו פן ייתפס הוא לקח בטעות מערימת העולה...