שם זה לא נושא של מנהג.
שם זו מחלוקת הלכתית. וההלכה נוטה כרש"י. לכן כך נהג החפץ חיים. (הוא לא החשיב עצמו למופלג בחסידות שכתוב שיניח גם ר"ת לחומרה). ברגע שיצא ירושלמי מפורש (לפי מה שחשב), זה משנה את משקל ההלכה, בבחינת אילו ידע רש"י וסייעתו להאי ירושלמי בודאי היו חשים לו, לכן הח"ח חשש מדינא. ואין לזה כל קשר לדיון על מנהגים.
אליהו גם כמכריע הלכתי אינו שוקל, לא בשמים היא, אלא אם כן הוא בא כחכם מחכמי ישראל כמוש כ' החת"ס בתשובתו הידועה בסוף חלק ו.

אגב. כששאלו את ר' יעקב קמינצקי בגיל צעיר מדוע הוא לא נוהג כהח"ח, הוא ענה הח"ח גם התחיל להניח ר"ת רק בגיל 90, כשאגיע לגיל הזה גם אני אניח. ביום הולדתו ה-90 התחיל להניח... הואיל ונפק מפומיה עשרות שנים קודם לכן. תתן אמת ליעקב.

ועוד אגב. כשיצאו הרינונים על הירושלמי בתחילה אמר הח"ח שאם הוא חיבר זאת מעצמו הרי הוא ת"ח מופלג, (כידוע בירושלמי הזה משולבים כל הקטעים שהביאו הראשונים מירושלמי קדשים שהיה בידם, ואף הוא מובא בצורה כזו שמיישבת אי הבנות ביניהם, ועוד), ואם הוא כזה ת"ח איך יתכן שיזייף? (מהאי טעמא הח"ח מביא פעמיים את ה"אשכול" ש"זכינו עתה לאורו"). והמהרש"ם כותב בהסכמתו לכרך ב' שהמוציא לעז על הירושלמי הזה, הוא בבחינת כי דבר ה' בזה!!!

אבל ה"אמרי אמת" ששלחו לו חלק מכתב היד לבדיקה ענה כדרכו בקצרה "אין זה ישן אלא מיושן", והרוגאצ'ובער השתכנע שזה מזויף מכך שאין בו שום שם של תנא או אמורא שלא ידוע לנו ממקור אחר (להבדיל מכל ספרי חז"ל שבידינו שלא אישתמיט בשום ספר שלא יהא איזה חכם ששם הוא נמצא פעם יחידה), כלומר שמות חדשים לא עלה בדעתו להמציא... לבסוף נתגלה קלונו של הזייפן באופן כללי כידוע.