עמדו על כך התוספות במסכת יומא דף ח עמוד א, כפי שהביא כאן ר' 'יום יום ידרשון' :
''...נהי נמי דאיכא חומרא טפי בציץ כדמפרש מ"מ כיון דאיכא בתפילין צד חשיבות זה טפי שיש בהן אזכרות הרבה סברא הוא שמן הדין יש לחכמים לתקן למשמש בהן כל שעה''.

ר''ל: אי-הסחת הדעת מהתפילין נלמדת מכעין קל וחומר: מה הציץ שעליו כתוב שם ה' פעם אחת וצריך הכהן הגדול למשמש בו ''בכל שעה ושעה'', קל וחומר לתפילין - שמוזכר בהם שם ה' עשרים ואחת פעמים - בכל ארבע הפרשיות - שחייב האדם למשמש בהן כדי שלא להסיח דעתו מהן (ראה שלחן ערוך, אורח חיים לז, ב).
בלשון הרמב''ם והריטב''א אחריו , אין הבנה שיש כאן ק"ו:
הרמב''ם כותב שקדושת התפילין גדולה מקדושת הציץ משום שמספר האיזכורים של שם ה' בתפילין גדול יותר.
הריטב''א כותב שלמרות שקדושת הציץ חמורה יותר מקדושת תפילין, משום שהציץ הוא במקדש וגם שהוא אחד מבגדי הכהן הגדול - האיסור להסיח את הדעת בא מִשֵּׁם ה' המוזכר בציץ ובתפילין: בתפילין מספר האיזכורים של שם ה' רב יותר לכן גם איסור היסח הדעת מהתפילין רב יותר. (הרמב''ם קדם להריטב''א - רבי יום טוב בן אברהם אלאשׂבילי - ב 115 שנה).