בס"ד.

א. מאי תנא דקתני זו. מרש"י משמע דגרס מאי זו.

ב. אף הוא אם מת בידם. דהא בעמ' ב' תנן דכך מצות הנחנקין באופן זה ממש.

ג. מאן דיליף מעדת קרח וכו' ונילף מינה. לכאורה אותה הקושיא גם להיפך, מאן דיליף מבני אהרן מ"ט לא יליף מעדת קרח ע"כ משום דס"ל שריפה ממש ונילף מינה, והתשובה מיישבת גם שאלה זו.

ד. לעגל. פירש"י מהר. והיינו הא דאמרינן בקדיש בעגלא.

ה. וכבר היו משה ואהרן מהלכין וכו'. נ"ב האי לישנא הוא לישנא דספרי שכך דרכו לפתוח עובדה בתיבת וכבר. ובעל המסוה"ש שציין לתוספתא כמעט לא ציין למכילתא תו"כ ספרי. (וכעין זה יש בקידושין דף י' עמ' ב' ועוד מקומות).

ו. אימתי ימותו שני זקנים וכו'. ידוע מש"כ בספרים דכוונתם שמשה ואהרן הנהיגו בדרך נס, עננים מן ובאר, ורצונם של נדב ואביהוא היה לעבוד את הבורא ולקיים מצוותיו במסגרת הנהגה טבעית שהיתה אמורה להתחיל רק לאחר מיתת משה ואהרן.

נב:

ז. בזמן שאין כהן אין משפט. צ"ב דדרשה זו נצרכת גם אם יש סנהדרין, מ"מ אם אין כהן בעבודתו אין משפט מות, אבל הרי רב חמא ב"ט לא דנה בסנהדרין כלל. ואולי השעה היתה צריכה לכך כנ"ל, ומ"מ אף כשהשעה צריכה והורגין שלא בב"ד יש לעשות דומיא דקרא, באותה מיתה ובזמן הנכון. ודוק.

ח. והא דתנן אלו הן הנהרגין וכו'. צ"ב דלעיל לא הביאו את רשימת הנסקלין והנשרפין לשאול מנא לן, וכן בסמוך בנחנקין, אלא דנים בהם במקומם בפרקין דלהלן, ומה ראו על ככה רק בנהרגין. ואפשר איידי דזוטר, דיש רק שני נהרגין, לכן מסיים כל ענייניהם כאן.

ט. הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה. בר"ח פירש דגז"ש היא, נאמר ברוצח ובערת, ונאמר בעגלה ואתה תבער.