אמרו במסכת כתובות דף כז ע"ב: "השתא נמי אתיא ומשקרא? - תרתי לא עבדה... השתא נמי אתו ומשקרי? - תרתי לא עבדי".
וכן במסכת בבא מציעא דף לט ע"ב: "אמר ליה: סוף סוף אתו סהדי ולא מסהדי? - אמר ליה: תרתי לא עבדי".

וכן בענין זה, כדי לא להפגע מהצנזור די לשתוק, כמו שעשו אלפי חכמי כל הדורות. ואילו המאירי שב ומאריך ומבהיר את דעתו בכל סוגיה וסוגיה שיש בה נגיעה לענין, ולא במילים ספורות כמתנצל אלא בהרחבה ובהבהרת דעתו. והוא מסביר להדיא את תכלית אריכות דבריו בענין זה: "כדי שלא תצטרך לכמה דחקים שאתה מוצא בחדושין ובתוספות ללא צורך".
ומפורט בקישור זה.

אפשר לחלוק על המאירי בעקבות חכמים רבים שחלקו עליו, אי אפשר למחוק את דבריו.