מדוע לא נאמר שתורם עבורו מדין זכין.
על זה מבאר רבינו דהטעם או משום שמא היה בעל הטבל רוצה לתרום בעין יפה יותר או רעה יותר, או דיש טעם אחר, עכ"פ קי"ל דצריך שליחות לתרומה.

זה בנוגע לשורה זו.

בכללי אומר כאן רבינו יסוד ישיבתי מפורסם. היה מקום לחקור מה הכוונה "אין שליחות לקטן". האם התוצאה הזו בלתי אפשרית. או מעשה מינוי השליח אי אפשר על ידי קטן.

נפ"מ אי משכחת לה שיהא שליח עבור קטן ללא מינוי. לצד א' עדיין אין לו שליחות ולצד ב' יש.

זה אשר כתב רבינו דמה דאין שליחות לקטן אינו משום דקליש כחו דקטן ואינו עובר לשליח, אלא כל החיסרון רק במעשה המינוי, ולכן דוקא בתרומה דבעינן שהתורם מטעמו יהא שלוחו ממש (ולא סגי זכין או משום שמא רוצה ביותר או איזה טעם שיהיה, שלכן אין זו זכות חד משמעית, וכנ"ל), בזה א"א לקטן למנות. אבל בגירות א"צ מינוי לשליחות וסגי לזה זכין, כיון דהוי זכות גמורה בלא ספק, ואף להסוברים דזכייה מטעם שליחות, וא"כ סו"ס יש כאן שליח לקטן, לא איכפת לן, כיון דאין מניעה שיהא שליח לקטן אם לא הוצרכנו שהקטן יהא הממנה שלו.