מתוך המאמר:
...
הסברנו לדין יולדת
לדעתי ההסבר המתאים בגמרא הוא שבניגוד למעוברות ומבוהלות שטבען הוא שהן מסולקות דמים ,כמבואר גם לנו בחכמת הרפואה*, דרכן של נשים מניקות הוא שדמן פוחת מאד כיוון שהופך (לפחות ברובו) לחלב , והרי שהורע כח חזקת הדם לבוא וע"כ אפילו שברור שרואה קצת דם, עכ"פ לאחר כד' חודש, אין בכח ראיות אלו להחיל עליה חששות להבא או להחמיר עליה למפרע כיוון שכאמור קיי"ל מעיקר הדין כשמאי שטהורה כ"ע לא ראתה בפועל ממש.
לעומת זאת ברור שאשה שלא מניקה לאחר לידתה, דמה שותת לפחות כמו באשה רגילה וע"כ לדעת ר"מ, חוזרת לדין כל הנשים שטמאות למפרע, וממילא גם צריכות לחוש מדרבנן להבא ונאסרות לבעליהן לעונה א'.
לדעת חכמים היסוד לכך שיש למניקה דין שונה מכל הנשים אינו תלוי כלל בהנקה וממילא כלל לא תלוי במיעוט הדם אלא נובע מהעובדה ש"אבריה וגופה התפרקו בלידה ואין נפשה חוזרת עד גמר הכד' חודש"
*לא כימית אלא מצד השינוי ההורמונאלי...

...
סיכום:
בניגוד לדעת רש"י שסובר שרק במציאות של "סילוק דמים" לא גזרו על הנשים לחוש לווסתן, מתברר במאמר זה שגם במציאות של "ווסת שלא סביר שיגיע לסדירות" הקלו חכמים ופטרו את האשה מלחוש לווסתה. בכך מתבררים הדינים של יולדת, קטנה וזקנה בצורה שמתאימה את ההלכה למציאות של ימינו ללא הצורך לחדש הלכות מדעתנו נגד חז"ל ולהטיל מחלוקת במציאות בין ר"מ לחכמים.