דזקוקין דנורא ובעורין דאשא..." (בבא מציעא פה:).

אבל מכמה מקומות בגמרא אפשר ללמוד סביב העניין:
א.
נאמר בבבא מציעא דף פו עמוד א: "רבי ורבי נתן סוף משנה"‏
ואומר רש"י: " סוף המשנה - סוף תנאים, עד ימיהן אמרו איש את דבריו בבית המדרש, והיו ‏תלמידים גורסים שמועה שמועה לבדה, ולא היו מסכתות סדורות, וסדר וקבץ על הסדר, והם כללו ‏האמור בדורות שלפניהם וסדרו את המסכתות, ואחריהם לא יוסיפו אלא מעט".‏

ב.
פלפול היה גם בארץ ישראל, כך שלענות על שאלה האם רבי נתן פִּלְפֵּל כִּבְבָבֶל או הִרְבִּיץ תּוֹרָה כבארץ ישראל יכולה להישאל גם הפוך (כשלא משוים את שיטת הלימוד של שני התלמודים אלא של חכמים בודדים, ובמיוחד לא משוים את הכינויים הלא חיוביים על בני בבל לעומת הכינויים המעולים על בני א"י (ראה סנהדרין דף כד עמוד א) ‏) - כך למשל אנו לומדים על ריש לקיש הארץ ישראלי:
בבא מציעא פה עמוד ב
"ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן כי מטא ‏למערתיה דרבי חייא איעלמא מיניה. חלש דעתיה, אמר: רבונו של עולם לא פלפלתי תורה כמותו? ‏יצתה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו פלפלת, תורה כמותו לא ריבצת" .
סנהדרין כד עמוד א
"הרואה את ריש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה!"

בבבא מציעא דף פד עמוד א מובא הסיפור המופלא בו אמר ר' יוחנן על ריש לקיש:
"...הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא, ומפרקינא ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא...".

ג.
רבי נתן עלה מבבבל לא"י וידע את חילופי הגרסאות של משנה שכך הגמרא בבבא בתרא דף קלא עמוד א: "דאמר לו רבי נתן לרבי: שניתם משנתכם [רשב"ם: אתם שבארץ ישראל] כר' יוחנן בן ברוקה! דתנן: לא כתב לה בנין דיכרין דיהוין ליך מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יותר על חולקיהון דעם אחוהון - חייב, שתנאי ב"ד הוא! ואמר לו רבי: יסבון תנן [רשב"ם: ויפה הקשה לי ר' נתן], ואמר רבי: ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי..."

ד.
רבי נתן היה אב בי"ד שנקנס ע"י הנשיא רשב"ג שלא תֵּאָמֵר שמועה משמו אלא בכינוי "יש אומרים":
הוריות דף יג עמוד ב:
"אמר להן רבן שמעון בן גמליאל: ניעיילינהו, מיהו ניקנסינהו דלא ‏נימרו שמעתא משמייהו. אסיקו לרבי מאיר אחרים, ולר' נתן - יש אומרים...".

ה.
לר׳ נתן מייחסים את התוספתא למסכת אבות ואת הברייתא של מ״ט מידות.‏

ו.
ואולי הנימוק "דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא" המופיע גם בבבא מציעא דף קיז עמוד ב, די בו כדי להשיב:
"תניא, רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים, והעליון שליש. ואחרים אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים, והעליון נוטל רביע. אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. קא סבר: כמה מפסיד עלייה בבית - תילתא, הלכך אית ליה תילתא" (אגב, כאן רואים עוד מקרה בו רבי נתן רואה את המספר שלוש [שלושה שלישים] ).