ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע: ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב... דאורייתא- קלתה שפיר דמי, דת יהודית- אפילו קלתה נמי אסור!
אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן קלתה אין בה משום פרוע ראש!
הוי בה רבי זירא היכא?
אילימא בשוק- דת יהודית היא, ואלא בחצר-
אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה!
אמר אביי ואיתימא רב כהנא: מחצר לחצר ודרך מבוי:
רש"י:
א''כ. דבחצר יש בה משום פריעה:

נ"ל שרגילים לחשוב שחובת כיסוי הראש באשה עניינו החיוב לוודא שהשער יהיה מכוסה מעיני הרואים את האשה, ומחוזק הדבר ע"י הסיפור על קימחית ש"לא ראו קורות ביתה את שערה".
אומנם מסוגייתנו משמע שהגדר הינו אחר לגמרי, שהרי למסקנת הגמ' אין כלל איסור הליכה בפריעת השער בחצר ורק במקום שהרבים בוקעים בו שייך האיסור.
א"כ רואים שהעניין אינו כלל תלוי בשאלה אם רואים את השער אלא בשאלה היכן רואים אותו.
אומנם יש ראשונים שהוסיפו לדברי רש"י את המילים "שבחצר אין רואים אותה" ובכך יישבו למה אין שם איסור פריעה, אך וודאי שהדבר קשה מאד לקבלו שהרי ידוע לכל מי שלמד מסכת ב"ב שיש היזק ראיה קבוע בין בני החצר ואין זה כלל מקום ש"אין שם מי שיראה אותה"!

א"כ נראה שאיסור ההליכה בפריעת ראש הינו איסור על התנהגות מסויימת ברשות הרבים (או במקום שהרבים בוקעים בו).
כלומר כשלעצמם שערות האשה מותרים בראיה ואינם כלל בגדר ערוה (אומנם ייתכן שלאחר שנהגו לכסותם תמיד הפכו השערות לערוה מצד זה) אך חוצפה יש לאשה וחוסר צניעות לצאת לרה"ר בראש פרוע ואף מהווה התנהגות כזו עילה לגירושין והפסד כתובה אבל בתוך חצרה אין חובה על האשה להופיע בצורה של כיסוי לשער וממילא אין בכך כלל עילה לגירושין.
ודומה הדבר לאיסור "לדבר עם כל אדם" בניגוד לשיחה עם אדם מסויים שלא מתיר לגרשה, ושוב לא בגלל שהשיחה אסורה אלא יש חובה על האשה להתנהל מול הציבור בצורה צנועה בהרבה מאשר מול יחידים.