גם יש הרבה לומר, כי עצם הפסיקה כבתראי אינו מקובל במהלך המערב.

כמו בגמ' פאה שם, מביא ההלכה בשם שמואל הבבלי, שאין למדין אלא מן התלמוד שהוא כלל בבלי, ואח"ז מביא "תלמוד" בשם "תני ר' חלפתא בן שאול היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין" וע"ז תי' "אמר ר"ז כך היתה הלכה בידן ושכחוה", דהיינו שאינה "תלמוד" אלא הלל"מ, ואכן הגמ' דהיינו התלמוד הירושלמי לומד כבבלי דין מחודשת שלא מן המשנה "והתנינן המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשים לגורן אית לך מימר שוק וגורן כך היתה הלכה בידן ושכחוה", ולמעשה עפ"י הבבלי פוסקין כמותה דהיינו כ"תלמוד", וחזר זה לא כראי זה וזה לא כראי זה, עד שבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם!

ואכן דרך הירושלמי ללמוד ממקבילות כל דברי התנאים מכל המקומות וכן ללמד
ונהניתי שמצאתי חבר לכך, אלא בבלי לא!
"אמר ר' זעירא בשם ר' יוחנן [תנא ירושלמיער] אם באת הלכה תחת ידיך ואין אתה יודע מה טיבה, אל תפליגנה לדבר אחר, שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני וכולהן משוקעות במשנה" כלומר, רבי יהודה הנשיא שיקע במשנה דברים שנאמרו למשה מסיני כפי שהם, ואין לנו ידיעה היכן שיקע דברים אלה, ולכן כל משנה היא "ספק הלכה למשה מסיני"

וראה אתר יפהפיה על ירושלמי

וזה חד מן דרכי המערב ללמוד השוואות ומקבילות של סוגיות הרבה יותר מן הבבלי