א''ל דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו מ''ט דקאתי מרות המואביה א''ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.
אלא מעתה ממזר ולא ממזרת?
ממזר כתיב מום זר.
מצרי ולא מצרית? שאני הכא דמפרש טעמא דקרא {דברים כג-ה} על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם.
היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים?
אישתיק!
מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם התם קרי ליה נער הכא קרי ליה עלם הכי קא אמר ליה הלכה נתעלמה ממך צא ושאל
בבית המדרש שאל אמרו ליה "עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית"
אקשי להו דואג כל הני קושייתא
אישתיקו!
בעי לאכרוזי עליה! (פסק הב"ד של שאול)
מיד {שמואל ב יז-כה} ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי...חגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית

מקור סמכות ההוראה "מואבי ולא מואבית".
לפי סוגייתנו, מקורה של ההלכה הינו "תניא" המבוססת על פירוש טעמה דקרא וכפי שהתבאר בבית דינו של שמואל שהיה דור קודם לארועים שלנו.
יש להדגיש שלא מדובר בהלכה למשה מסיני אלא כאמור הכי מוקדם לשמואל ובית דינו שסמכו על דרישת טעמא דקרא.
במקרה כזה אומר דואג "אם לדין יש תשובה" ואכן מקשה קושיה שמשתקת את אבנר ואת כל באי בה"מ שבזמנו כלומר כולם משתכנעים שהדרשה המקובלת בידם ניתנת להפרכה.
הפתרון המצופה למקרה כזה הינו עדות ש"קבלה היא ממשה שהדין כך" שעל זה כמובא במשנתינו אמורים להגיד "אם הלכה נקבל ואע"פ שיש תשובה" אולם כמבואר אין מקור "חידוש" זה בהל"מ אלא בבית דינו של שמואל בלבד.
במקרה כזה אמורה קושייתו של דואג שאין עליה תשובה לפרוך הלימוד ולגרום להכרזת איסור על דוד ומשפחתווכפי שאכן נפסק בבה"ד של שאול.
הפתרון שמצא עמשא היה ש"חגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב"
כלומר איום על הב"ד בחרב שלא לפסוק כפי הנראה להם בדרכי הלימוד הרגילים!
כמובן שבד"כ מצווים הדיינים ש"לא תגורו מפני איש" ולומר האמת בהתעלמות מאיומים שכאלה אך כאן שתק דואג מאימת החרב ועמשא הצליח להטות הדין.
(התנהגות דומה נמצא אצל דואג גם ביחס להאשמת נוב ודוד בחטא לא להם והכל מאימת מלכות שאול.)
מדוע בכ"ז ההלכה היא כעמשא ולא כדואג?
נראה שהעניין תלוי ביסוד שהזכרנו כבר, שההלכה היא תולדה של השגחת ה' וע"כ גם לחידושים מאוחרים למרע"ה יש תוקף של הל"מ שאין חולקים ע"ז, ז"א כיוון שבהשגחת ה' יצא ששתקו הב"ד של שאול למול איומי עמשא הרי שהתברר שאכן כך הוא רצון ה' ועכ"פ החל מרגע זה ואילך.
ונראה שכך הוא הפשט של דברי דוד "פתחת למוסרי אמר דוד לפני הקב''ה רבונו של עולם שני מוסרות שהיו עלי פתחתם רות המואביה ונעמה העמונית"
אומנם כיצד ייתכן שההלכה משתנה, האומנם יש שינוי ברצון ה' הנצחי?!?
נ"ל שדבר זה שייך דווקא בתחום יצירת הממזרים שמצד אחד נאמר על זה "ר' שמעון בן מנסייא אומר איזהו מעוות שאינו יכול להתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר" אך מצד שני הלכה היא שממזר לא מפורסם מותר בקהל ואף ספק מותר מדאו', כלומר אם יעשה תשובה גמורה, הוא או אביו ייתכן וה' יגלגל שישכח דבר פסולו מהעולם ובכך הוא חוזר להלכה להתרו!
וכאן רואים כח התשובה שאפי' דבר שנאמר עליו שאין לו תקנה יכול לחזור ולהתקן!
ואכן נאמר על דוד שהקים עולה של תשובה (שמכוח זכותו הותרו אף עמון ומואב לבוא בקהל ה')