מובא בזאת מעשה אמיתי ומדוייק שפרסמתי באתר כיפה ב- כ´ באדר ב´ התשס"ח ויש בו כדי לתת תשובה לשאלתו של ר' שיננא כששאל "מה זה משנה סדר הנעילה וסדר הקשירה?"
את המכתב כתבתי כתשובה לשואלת באתר כיפה ששאלה "מה זה בעצם אמונה?".

מפאת אורכו, המשכו בא להלן בהמשך א' ובהמשך ב' .
[ המשך ג' ובו התפתחות מעניינת מלפני קצת יותר מחודשיים - יבוא בע"ה בפעם אחרת].

ב"ה כ´ באדר ב´ התשס"ח ‏
לפי מכתבך, שואלת יקרה, עולה לפני דמות ישרת לב ושכל.
לפני שלושים ותשע שנים בהיותי כבן 18 ולאחר סיום לימודי בישיבה תיכונית הופגשתי עם הרב וולבה בבאר יעקב "מצויד" בכל שאלותייך. ולצערי גם לאחר חילולי שבת וכו´ רח"ל.
הייתה זו שעת בין ערביים ולאחר המתנה קצרה הזמינני הרב לחדרו, התיישב מאחרי שולחנו ואני מטעמי נימוס וכבוד טבעיים נותרתי עומד וממתין ל "שב בבקשה" שלא הגיעה מיד. תמהתי. הרי הפגישה תואמה, עמדתי בזמנים, אני עם כיפה (עוד בדרך מירושלים שמתי אותה לראשי) והרב רק מביט בי. לפתע הוא מצביע לעבר החלון הרחב שמאחוריו פונה אלי בשמי ושואל: "תסתכל החוצה ותגיד לי מה אתה רואה?". ואני שעוד לפני שאלתו זרקתי מבט חטוף למראה הנשקף מחלונו התבוננתי עתה ללא הגבלה במראה הנפלא שמשולבים בו גווני כתום של שקיעה עם יפי העצים והתחלתי לתאר לרב את המראות במילותיי שיכולות רק לצמצם את המראה הנפלא שנשקף באותו רגע. פתאום הפתיעני הרב ותוך שהוא מנופף את ידו ומצביע על הכסא שלידי הוא אומר בקול: " ע כ ש י ו שב, ע כ ש י ו שב". נבוך ולא מבין לפשר התנהגותו זו אמרתי תודה והתיישבתי. שיחתנו החלה ונמשכה עד לשעות הלילה (לאחר זמן נודע לי שהוא הקדיש לי מזמנו היקר מעבר לתכנון).
האם לאחר השיחה המאלפת השארתי את הכיפה לראשי בדרך חזרה לירושלים? לא .
האם חזרתי מיד לשמור שבת? לא. (תפילין? ודאי שלא).
האם חזרתי מבולבל יותר – כן !
אבל זה היה בלבול נפלא. לראשונה מזה שנים עומד מולי רב, שומע את שאלות הכפירה שלי וכלל לא נחרד מהן, לא קורא לי "הריאליסט שלנו" או "כופר" (במקרה של שאלה כמו " איפה היה ה´ בזמן השואה?") ומשיב לי בניחותא ובהבנה.
משיב אך לא תמיד מיישב. כדי ליישב בעיה אני צריך להיות מעורב באופן הנכון – ולזה עדיין לא הגעתי אז.