בספר קול אליהו על שמות פרק י פסוק כא:
"בפסוק (שם י. כא) ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך. י"ל דהנה האור בריה, והחושך בריה, ולא כיש מי שאומרים שהחשך הוא העדר האור, דבאמת לא כן הוא רק ברי' בפ"ע אלא שנדחה מפני האור, כי כן שם הקב"ה בטבע הבריאה, י), ולפי"ז כאן שינה הקב"ה את הטבע שאמר וימש חשך פירוש שחשך ימש האור ולא האור החשך, ויהי' לשון ימש משורש לא מש מתוך האוהל ויהי' פועל יוצא. (תלמידו הגאון ר' ברוך משקלאוו בספרו גביעי גביע הכסף דף י"ג).
הגהה י) עיין בס' הכתב והקבלה פ' בראשית שמביא שם ג"כ בשם רבינו הגר"א זצ"ל דהחשך הוא בריאה בפ"ע וכו' ע"ש. וכן כתיב (ישעי' מה. ד) יוצר אור ובורא חשך, אמנם הרד"ק פי' שם בשם אביו ז"ל דחשך קאי על האור כי היא הגורמת החושך בעולם כשתשקע השמש וכו' ע"ש, א"כ ליכא כ"כ ראיה משם, אבל באמת כן נראה בהדיא מדברי הגמרא בריש מס' פסחים דאמרינן שם דהא דכתיב ויקרא א' לאור יום ולחשך קרא לילה, לאו לענין קריאת שם הוא אלא ה"ק קרייא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא, וקרייא רחמנא לחשוכא ופקדי' אמצותא דלילה, קרא כמלך שקרא לעבדו שיבא לפניו וכו' ע"ש, א"כ משמע בהדיא דהחשך הוא בריאה בפ"ע. וכן משמע מדברי התר"י בפרק קמא דמס' ברכות הובא ג"כ בש"ע או"ח ס' נ"ט ס"א דכ' שם דמש"ה תקנו חז"ל להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך, דאיתא בגמרא (ע"ש במהרש"א) ההוא מינאה דאמר לרבי מי שברא אור לא ברא חושך וכו' משו"ה תקנו חז"ל וכו' ע"ש, והנה אם נאמר דהחשך הוא רק העדר האור א"כ אין כאן מקום לטעות ולמה חששו אע"כ דקים להו לחז"ל דהחושך הוא בריאה בפ"ע ועוד יש כמה וכמה ראיות ברורות לזה.
אמנם ראה זה פלא בב"ח בטור או"ח סי' ו' שכתב שם דחשך אינו כי אם העדר האור וכו' ע"ש וצ"ע, ועוד יש להאריך טובא בענין הזה".