כאשר מושגים והיגדים הם בעלי משמעויות שונות הם יתפרשו בד"כ בצורה לא נכונה וצפויות תקלות והבנות בלתי צפויות.

אתחיל בבדיחות הדעת:

אדם שואל את ה': "ה' נכון שבשבילך מיליון שנה הם רק שניה"?
משיבה בת קול: "נכון גם נכון".
ממשיך האיש ושואל: ה' נכון שבשבילך מיליון דולר הם רק סנט"?
משיבה בת קול: "נכון גם נכון".

אומר האיש: "אני יכול לקבל סנט?"
משיבה בת קול: "ודאי, חכה שניה"

כתבתי: "אליהו כלב!" . (אליהו=52=כלב)

גם אם נראה לכאורה שהודעתי "אליהו כלב!" מוזרה ואינה ראויה, הרי היא קשורה גם קשורה לתוכן האשכול ונשאה בה מסר.
בהודעה זו הבעתי את דעתי שלימודי הגמרא והפלפול בהם – אינם יכולים לבוא רק מכוח הגימטרייה ובעיקר לא הסקת מסקנות לשוניות אקראיות.
באמירה זו הראיתי עד כמה קל ואפשר באמצעותה להכשיל אנשים צדיקים ותמימים בקלות רבה (אגב, ביקשתי בפניה אישית מחילה כפולה מר' בתר ממוצע).

כתבתי "אליהו כלב" – מיהו אליהו זה?
ובכן, ניצלתי את העובדה שהקוראים כולם נמצאים בעולמה של התורה ומסיבה זו חלקם יכוונו ויקשרו מיד לאליהו הנביא - וזו טענה שלא נאמרה כלל!
ועוד יותר חמור מכך: יימצאו אנשים שיזיזו הצידה כל חשיבה הגיונית כמו: " לא ייתכן ש'יהודי קדום' יכתוב כך בכוונו ח"ו לאליהו הנביא – אז מי זה אליהו זה"? - ויש ויישארו בטעותם.

אנשים מטבע ברייתם יכולים לטעות בטעות הנפוצה: הסקת מסקנה אחת (לא נכונה בד"כ) מהיגד רב משמעי, או, מהיגד שלא נאמר ושלא נתכוונו אליו כלל בהיגד.

גימטרייה היא תמיד היגד רב-משמעי, היא חרב פיפיות, אין מקרה שלא ניתן ליצור ממנה את המשמעות ההפוכה ובזה תקלתה.

ולכן החכמה היא להשתמש בגימטרייה במקום הנכון (לא בדקדוקי לשון) ולא בפלפול אלא עפ"י מאמר ר' אליעזר בן חסמא במשנה באבות פ"ג מ' יח : "תְּקוּפוֹת וְגִמַּטְרְיָאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה".

לפני פחות מחודש, בדף ח. "תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר למות תוצאות תוצאות בגימטריא הכי הוו..."

עד כאן הרי דברים אלה כפרפראות עפ"י ראב"ח ומה ההמשך?

"... הכי הוו קשה שבכלן אסכרא ניחא שבכלן נשיקה אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא ..."