כדי שחלילה לא יהא בית מדרשינו זה בכלל עובר על איסור ת"ח שלא נספד כהלכה, ראיתי לנכון להעתיק כאן מה שרשמתי אצלי על הדף הזה בזה"ל.

א"ה; דף זה לא נלמד ביומו, ליל ה' מטו"מ כט תמוז תשע"ב, לרגל ביטול בית המדרש בשעת הלויית מרן הגרי"ש אלישיב זצללה"ה. והושלם למחרת. יצויין שזו הפעם הראשונה (ובס"ד גם האחרונה) שלא התקיים שיעור מאז הקמתו לפני כט"ו שנים, בהוראת המרא דאתרא מורינו הגר"נ קרליץ שליט"א.

ארשום כאן רק בשני מילים ממש, שמלבד גדלותו האישית בכל חלקי התורה והיראה, אולי עוד חזון למועד להרחיב מעט בל"נ בהזדמנות, לפחות במספר עובדות לא ידועות, שגם זו אבידה לעם ישראל שבודאי ניזון הרבה בזכותו של אילן כזה, עוד זאת יש לשער שנישאר מעתה עם שאלות שלא יהיה להם פותר כפשוטו ממש.

שכידוע הרב אלישיב זצ"ל בירר לעצמו את כל התורה ממש להלכה ולמעשה, גם בדיני קדשים וטהרות, גם בכל ענייני פיקוח נפש, ובדיני פסולי ייחוס, ושאר כל מיני דברים המתחדשים, ודומני שבעשרות השנים האחרונות (לפחות מאז פטירת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל) ישנן שאלות שכשאר הן "נתקעות" בחלונות הכי גבוהים של הדיינים ומורי ההוראה, היתה להם כתובת אחת. ממש בבחינת רב רבנן, ראש לכל שרי האלף.
בכל יום היינו שומעים, שאלה זו יש להפנות להרב אלישיב.

התחושה בקרב הציבור הענק ההולך בדרך התורה וההלכה כאילו נסגרה עתה לשכת הגזית, כי ייפלא ממנו דבר למשפט, אשר עד הנה קמנו ועלינו ציון, כי משם תצא תורה, כעת מי יתן לנו תמורתו. להצמיח פוסק בסדר גודל שכזה צריך קרקע מיוחדת של הסתפקות במועט, ושרשים של קדושה וטהרה, אשר ייתכן עד מאד שבדורינו זה הדבר כבר בלתי אפשרי.

בימים אלו אשר בלאו הכי הוקדשו לציפיה לגאולה ולתפלה לבנין בית המקדש והשבת עטרת תפארת ישראל ליושנה, יהיה מצבינו זה העגום ואבלינו הכבד סיבות לחזקנו להתפלל ביתר שאת וביתר עוז שיחיש לנו הקב"ה מהרה את גאולתינו ואת פדות נפשינו במהרה בימינו.