[ועי' פסחים (קיט.) טעמי תורה ע"ש בח"א]

מ"מ צריך אני לשלם חובתי:
עי' בברכות (סב.) בטעם שאסור לקנח בימין מפני שמראה בה טעמי תורה, ופירש"י: נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך מוליך ידו לפי טעם הנגינה. ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל. עכ"ל. וקצת קשה להכריע מלשונו זאת האם היה ציור לטעמים, דיתכן לפרש מ"ש "בין בניקוד שבספר" דזהו ניקוד ממש היינו ניקוד האותיות. ומיהו בנדרים (לז:) קצת משמע דלא כן.
ועי' ביומא (נב.) גבי חמש מקראות אין להם הכרע, ובמ"ש הריטב"א בחידושיו לשם.
ועי' בשו"ת הריב"ש (סי' רפד) לגבי הגמ' בע"ז (כט:) דלא ידע היאך לקרוא, דכתב שאין להוכיח מכאן שלא היו ספריהם נקודים. ועי' היטב בלשון השאלה והתשובה בשו"ת הרדב"ז ח"ג (סי' תרמג).
ובשו"ת אבקת רוכל למרן ז"ל (סי' ד) כתב:
ומה שתמהת על ההיא דפ"ק דחגיגה ועל ההיא דחמש פסוקים שאין להם הכרע למה לא הכריעו הדברים מפיסוק הטעמים שכתב עזרא, אין זו קושיא דבפיסוק טעמי דעזרא איכא כמה מילי דאית בהו פלוגתא בין מערבאי למדנחאי ובין בן אשר לבן נפתלי ובהכי ניחא הא דתנן בפ"ב דע"ז א"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין כו' ובהדייא אמרו בפ"ק דקידושין אנן לא בקיאינן בחסירות ויתירות, ובפסוקי נמי קאמר התם דלא בקיאינן. עכ"ל.
ועי' בספר מאור עיניים (וידוע שיצאו עליו עוררין) פרק נט שדן באורך בקדמות הניקוד והטעמים.
ועי' בכף החיים (סופר) סימן קמב ס"ק א.

ומיהו מדברי הזוה"ק בכמה מקומות משמע דלא רק שעצם הטעמים קדומים, אלא שהיו בשמותם ובצורתם אז כהיום. והזוהר דורש בשמות ובצורת הטעמים הרבה סודות נשגבים. ואוכל לציין לזוהר בפרשת בראשית (דף כד ע"א וע"ב), ובפרשת פנחס (דף רמו סע"ב) ובתיקוני זוהר (תיקון כא) ועוד.