הרב מרדכי אליהו היה אוהב להזכיר בדיחה זו, חסיד וליטאי למדו את המעשה שבגמרא, החסיד התלהב מעוצם קדושתו של יונתן בן עוזיאל, בעוד הליטוואק נשא ונתן - האם חייב הוא לשלם לבעל העוף מדינא דגרמי...

פעם כשהמתננו בפתח דלת בית הרב לפני השיעור בגמרא בליל שבת, נשען אחד התלמידים בטעות על המתג והאור כבה. בכניסתו שאל את הרב מה עליו לעשות לתיקון. אמר לו הרב שידאג להתקין מגן למתג למניעת כיבויו בשבת. כיון שאותו תלמיד שהיה בעל בית עמיד התחיל לגמגם אודות העלות, אמר לו הרב: אתה ליטאי אתה, וסיפר את הסיפור הנ"ל והפטיר, הליטאי חושב על הכסף... מיד קיבל עליו הגביר בשמחה את התיקון (כזו ברכה לס"ט... ר"ל ).

פעם שאלתי את הרב איזו שיטה עדיפה, שיטת החסיד או הליטאי. הוא ענה ששתי השיטות נצרכות. אמרתי שמצאתי ראיה שכך דעת אליהו הנביא ושהליטאיות קודמת, קודם הלכה ואחר כך אגדה, במסכת ברכות דף ג ע"א:
תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי.
לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי: שלום עליך, רבי! ואמרתי לו: שלום עליך, רבי ומורי! ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך!
ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים.
ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה.
באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך - מתפלל תפלה קצרה.
ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך...

לפני למעלה מל' שנה שמעתי מרבי שלום התימני מרמת השרון שלמקובלים פירוש נוסף, הלא הוא הפירוש שהקדימני להביאו ר' דוד אמ'. אך בגירסה ששמעתי עוף הוא סוג של מלאך, ויונתן בן עוזיאל העלהו למדרגת שרף.

אוסיף רק שבני הביאו לי חתיכה מעוף הברזל של בנו של אילן רמון, שנשרף כשעבר מעל ישיבתם...