לשון רש"י מסכת חולין דף עו ע"ב:
"אריוך - קרי שמואל על שם אריוך מלך אלסר (בראשית יד) דהלכתא כוותיה בדיני".

למה דוקא - אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר
ולא - אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר
כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם
או - תִּדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם?

אלא שכוונת רש"י אכן מלך אלסר = אל-אסר = לא איסורין, וזהו שסיים "דהלכתא כוותיה בדיני".

וכן מפורש בהליכות עולם שער ראשון פרק ג, ג [קדם לב"י ב50 שנה]:
"שמואל היו קורין לו אריוך על שם שהלכה כמותו בדיני ואריוך היה מלך ודינא דמלכותא דינא. אי נמי משום דכתיב אריוך מלך אלסר כלומר שמואל מלך בכולהו מידי אלא באיסור דלית הלכתא כותיה".
והביאו השל"ה בכללי התלמוד (כב) כלל יחוסי החכמים אות תצג.
וכ"כ בספר יוחסין מאמר שני סדר האמוראים אות האל"ף:
"ואמרו סימן אריוך מלך אלסר חוץ מאיסור והיתר שהלכה כרב".

וא"ת מה העניין לציין שאינו מלך באיסורי, במקום לומר רק שהוא מלך בדיני ממונות?
אלא שבדוקא יש טעם שאין הלכה כמותו באיסורי, שאמרו במסכת סנהדרין דף ה ע"א:
"ומהכא להתם - מהני דהכא שבט והתם מחוקק.
כדתניא: (בראשית מט) לא יסור שבט מיהודה - אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט. {רש"י: שבט - לשון שררה, ויש להן רשות להפקיר. שרודים את העם - שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס}.
ומחקק {רש"י: שררה מועטת} מבין רגליו - אלו בני בניו של הלל, שמלמדין תורה ברבים".
וכתב תוספות:
"דהכא שבט והתם מחוקק - משמע דשבט עדיף והא דאמר בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נא. ושם) אבל מבבל לא"י כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו ואומר רבינו תם דה"מ במילתא דאיסור והיתר דבני א"י חכימי טפי דאוירא דא"י מחכים כדאמר הכא דאיקרו מחוקק שמלמדין תורה ברבים אבל לענין הפקעת ממון ליפטר דהפקר בית דין הפקר עדיפי בני בבל דאיקרו שבט שרודין את העם במקל".
וגם בי"ד הגדול היה בא"י.

לכן הלכה בדיני כשמואל הבבלי שהיה מדייני ריש גלותא "שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס".
אבל אין הלכה כמותו באיסורי נגד רב שקיבל את סמיכתו מרבי יהודה הנשיא שבא"י כמבואר בסנהדרין שם בסוף העמוד. כי אין איסורי תלויים במלכותא ובהרשאת המלכות.