כזכור, נתחדש כאן בעבר שייתכן מאד שבנוסח הנהוג לומר בסיום מסכת נפלה טעות סופר משמעותית:
אחרי המילים אנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת, אצלינו ממשיכים "שנאמר ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך" ויתכן שצריך היה לומר "שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". ואכן יש כאן ניגוד מענין בין שני הכתובים המדברים על באר שחת, הראשון בקשה על הרשעים שיירדו שאולה, והשני בטחונו של הצדיק שה' לא יעזבנו חלילה לרדת שחת.

בשעתו הדיון המענין הזה הביאני להלחין ניגון שיחבר את שני הפסוקים, ויבטא בניגון עצמו בחלק הראשון את עומק השאול השמור לרשעים, ובחלק השני את גובה מקום הצדיק שנמצא רחוק משם.

הניגון הוקלט בבית במסיבת חול המועד פסח האחרון עם קבוצת נערים, הקלטה בלתי מקצועית בעליל, אבל כמה משומעיה אהבוה. אולי תאהבו זאת גם אתם. והנה הקישור ללחן.