ד.
היום להלכה-
סיכומם של דברים, לדעת רמב"ם, שבחו"ל גם בזמן הזה יש להפריש פעמיים חלה,
אחת ללא שיעור נשרפת , והשנייה בשיעור 1/48 נאכלת לכוהנים, כעיקר הדין;

וכן פסק ב'שולחן ערוך' (יו"ד סי' שכב סעי' ד). וכך גם בספר התרומה.

וכך היא גם דעת האר"י כתב וזה לשונו:
ודע כי אעפ"י שבזמן הזה נשרפת עם כל זה אין ראוי לסמוך על דברי המקילין להפריש כל שהוא אבל צריך ליזהר להפרישה כשיעורה האמיתי עפ"י הסוד אחד ממ"ח חלקים כנזכר.

ה.
ללא שיעור.
[b][u]הרמ"א רק חלה אחת ללא שיעור - לשריפה.[/u][/b]
במשך הזמן, ברוב קהילות בא"י בגולה התקבל המנהג להפריש חלה אחת בלבד, והיא נשרפת או מוטמנת.
וכך נהגו גם בא"י כדברי המביט :שאלה... הדרים בארץ ישראל לענין הפרשת חלה שרוב ישראל הדרים בארץ ישראל אינם מפרישי' כי אם כלשהו כיון ששורפים אותה. ויחידים יראי חטא מפרישי' אחד ממ"ח כמו שכתב הרמב"ם ז"ל…

בדעה זו אחז גם מהרי בירב. והחיד"א בספר 'ברכי יוסף' (יו"ד, סי' שכב סעי' א) מביא את תשובת המבי"ט הנ"ל, וכתב שכן כתב גם המהרי"ט, מהר"י קאסטרו, מהר"ש גארמיזאן, ר' אלעזר אזכרי ב'ספר חרדים'
וה'פרי חדש', וכולם הסכימו שמפרישים 'כלשהו'.

ו.
פה לא. ושם כן ! אין ראוי..
אחד ההסברים- למקילים.
משום שיסוד תקנת חלה שנייה בחוץ לארץ כדי לזכור שהחלה נועדה לאכילה, כפי שנוהגים בארץ ישראל. וכאשר בארץ ישראל הכוהנים אינם רשאים לאכול את החלה מפני הטומאה, אין ראוי שבחוץ לארץ הכוהנים יאכלו את החלה, וממילא גם בחוץ לארץ מפרישים רק חלה אחת לשריפה (רמ"א או"ח שכב, ה; להלן יב, י)

ז.
המקום מקדשם.
יצא - חייב , נכנס פטור.
יש שוני בין חלה -לתרומות ומעשרות שחייבת את הפירות שגדלו בארץ ונגמרה מלאכתם בארץ, גם אם יוציאו אותם לחוץ לארץ (לעיל ח, ט).

ואילו מצוות חלה תלויה במקום לישת הבצק, שאם לשו את הבצק בארץ, גם אם הקמח מתבואת חוץ לארץ, חייבים להפריש ממנו חלה.
ואם לשו את הבצק בחוץ לארץ גם אם הקמח מתבואת ארץ ישראל,פטורים ממצוות חלה(ירושלמי חלה ב,א.)
------------------