לא הירושה עצמה.


מדוע לא נקרא בפשטות את מה שכתוב:

אותם עשרה עיירים, פטרי החמור, שנולדו לזקן שנפטר בשיבה טובה, עברו בירושה לחתנו, שנפטר והורישם לחתנו?

הם-הם פטרי החמור, אותם פטרי חמור שירש הישראל מחותנו הכהן שירשם מחותנו הישראל, והכל בו ביום?

וכי לא זה מה שכתוב בפשטות בגמרא:

... יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וַדָּאִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ,
שֶׁנָּפְלוּ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן,
וְאוֹתוֹ אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן נָפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין, וּמְעַשְּׂרָן, וְהֵן שֶׁלּוֹ.


בפשטות, מדובר באותם עשרה עיירים בכל המקרים, שנפלו בירושה פעמים. מדוע אתה מייצר כאן דורות של חמורים שאינם כתובים?