2. מי כתב ולמה הכוונה ב:"כן מצאתי בנימוקי רבינו שלמה ברבי מאיר:".

בנספח "ביאורי רש"י" (אות תח),ב"מתיבתא" . מובאים שלושה ביאורים סביב השאלה: מי כתב את המילים הללו ומתחת ידי מי יצאו דברים אלו?
כלומר, האם רש"י עצמו כתב זאת על עצמו, או שמא מדובר בהגהה של תלמיד/נכד שהשתרבבה לתוך דברי רש"י.

להלן שלושת הביאורים והשיטות המובאים במדור והמפרשים בסוגיה זו:
ביאור א':
שיטה זו גורסת כי רש"י עצמו כתב מילים אלו על עצמו בסוף ימיו. כשחזר בו לאור דברי נכדו הרשבם. [או ר''ת ]

. ביאור ב':
השורה הזו לא נכתבה על ידי רש"י, אלא על ידי נכדו. – רשב"ם או רבנו תם. והנכד הוא זה שהיה נוהג בעצמו היתר בעבר, והוא זה שמצא את הנימוקים האוסרים בכתבי אחיו או רבותיו וחזר בו.

עם השנים, מעתיקי הספרים העתיקו את ההגהה שהייתה כתובה בשולי הגיליון – והכניסו אותה ישירות אל תוך הטקסט של רש"י,

ביאור ג'.
מייחס את כתיבת השורות הללו לתלמידו המובהק רבי שמעיה. או לחתנו של רש"י רבי יהודה בר נתן - ריב"ן שערכו את הפירוש אחר פטירתו.

והתלמיד הכותב מעיד על עצמו: "ואני הייתי נוהג היתר עד הנה", ומספר שהוא מצא קונטרס או ספר "נימוקים" של רבו או אחד מגדולי הדור (רבינו שלמה) והבין ששגתו בידו.
אך המעתיקים הבאים טעו וחשבו שהתלמיד מדבר בשם רש"י עצמו.

[הדברים הנ''ל ממובאות ולא ישירות ממתיבתא וצ''ע]