נראה שלפי פיסוק הטעמים ההפסקה הגדולה יותר היא אחרי ה"קדוש" השלישי.
(ולכן לא מובן מה התכוון ר' שלמה טל בסוף דבריו).

פיסוק הטעמים בפסוק זה הוא כך:
קדוש (דרגא) קדוש (תביר) קדוש (טפחא).
ההפסקה הגדולה יותר היא אחרי ה"קדוש" השלישי.

אם ההפסקה הגדולה יותר היתה אמורה להיות אחרי ה"קדוש" השני אז פיסוק הטעמים היה צריך להיות כך:
קדוש (פשטא) קדוש (זקף-קטון) קדוש (טפחא).
זקף-קטון הוא בדרגת הפסקה כמו טפחא, ובמקרה כזה הכלל הוא שהמפסיק הימני גדול יותר.

לכן אם הטעמים היו "פשטא זקף-קטון טפחא" אז היה מקום לומר שהקדוש השני מפסיק גדול יותר מהשלישי,
אבל מכיוון שהטעמים הם דרגא תביר טפחא - אז לכאורה הטפחא הוא המפסיק הגדול יותר וממילא הקדוש השלישי.